ההחלטה

שטף המילים זרם מתוך הסלולרי אבל חיים היה מרוכז בצליל אחר. הוא שמע קול של שופר ומשהו עמוק בתוכו זע…

 

תקיעת השופר בסוף תפילת שחרית תפסה אותו בהפתעה.

 

פתאום הוא נזכר – חודש אלול!

 

זה לא שהוא לא היה מודע לכך קודם לכן. כמו יתר המתפללים גם הוא שמע את החזן המכריז בשבת האחרונה על מועדו המדויק של ראש חודש. אבל ראש חודש אלול הוא לא סתם תאריך. אלול הוא מושג רוחני שמקפל בתוכו צורת חיים אחרת, ובשביל להיזכר בכך היה עליו להמתין עד שקול השופר הכה באוזניו.

 

גל פתאומי של נוסטלגיה הציף אותו. לפתע הוא שוב היה בחור העומד בפתח בית המדרש ביום הראשון של הזמן. קולות הלימוד הרועשים הקיפו אותו כמו גלים באוקיינוס שאין לו סוף. ראש הישיבה הביט בו בחיבה בעיניים מאירות וטפח על שכמו. "חיימק'ה", אמר לו, "אתה הכשרוני של הישיבה, הבחור עם הראש על הכתפיים. ב'זמן אלול' הזה אנחנו מצפים ממך לגדולות ונצורות!".

 

חיים הנהן בראשו וחייך מאושר. הוא אהב את הלימוד, אהב את ה'ריתחא דאורייתא' התוסס, אהב את אווירת הרצינות וכובד הראש שאפפו את הישיבה בחודש אלול (ולמען האמת – גם המחמאות שהעטיר עליו ראש הישיבה מפעם לפעם לא הזיקו…). ברגעים שכאלו הוא חש כמו דג במים.  אלו היו זמנים של עונג רוחני צרוף. כמה חבל שאי אפשר לסובב את מחוגי השעון אחורנית ולטעום עוד הפעם מה"שבתי בבית ה'"…

 

הטלפון הסלולרי הקיץ אותו משרעפיו. הוא הציץ במסך. זה היה זלמן, השותף מהמשרד. "חיים, מה המצב? אל תשכח שבעוד חצי שעה יש לנו פגישה עם הקופירייטר של חברת הפרסום בנוגע למיזם החדש, אחר כך צריך לשבת עם המנכ"ל כדי לסגור תקציב, ויש גם את החוב שצריך לסגור מול הקליינט מנתניה… הי! חיים, אתה איתי?"

 

שטף המילים המשיך לזרום מתוך הטלפון, אבל חיים היה מרוכז בצליל אחר. הוא שמע קול של שופר, ומשהו עמוק בתוכו זע…

 

"חיים, הכול בסדר איתך?", שאל זלמן בקול מודאג.

 

"אני בסדר גמור, זלמן, רק ש… הרגע נזכרתי במשהו חשוב שאני חייב לטפל בו קודם".

 

"זה דחוף? יש לנו המון דברים לסגור הבוקר…"

 

"כן, זה דחוף מאוד-מאוד. אני מצטער אבל תצטרכו להתחיל בלעדי. אני כבר אגיע בהמשך…"

 

הוא התניע את הרכב ויצא לכביש בנסיעה איטית. עיניו בחנו בתשומת לב את הבניינים. כן… הנה… השלט היה כמעט מוסתר לגמרי אבל הוא הבחין בו. "כולל חכמי לב", כך נכתב עליו. זהו המקום שחיפש.

 

הוא חנה בזהירות ויצא מהרכב, לא לפני שלחץ על כפתור הכיבוי של הטלפון הסלולרי בתנועת יד נחרצת.

 

הוא נשם נשימה עמוקה ופתח את דלת בית המדרש. קולות הלימוד התנגנו באוזניו כמו שיר ישן. כמה מבטים סקרנים קידמו את פני הזר שהופיע בפתח. הוא נכנס פנימה, תר בעיניו אחר ארון הספרים. אברך נעים-סבר ניגש אליו: "אתה מחפש כאן מישהו?"

 

"כן, אבל אני חושב שכבר מצאתי אותו", השיב לו חיים בשקט.

 

הוא ליטף באהבה את הכריכה החומה של מסכת 'ראש השנה' והתיישב ללמוד.