חשבון הנפש

מהר מאוד גיליתי שלא מדובר בסתם ערימה של ניירות. מה שהיה מונח לפני היה לא פחות ולא יותר מאשר תכולת בית שלמה של אדם מבוגר שהלך לעולמו וכל חפציו נזרקו אל הרחוב...
הגדל

 

מהר מאוד גיליתי שלא מדובר בסתם ערימה של ניירות. מה שהיה מונח לפני היה לא פחות ולא יותר מאשר תכולת בית שלמה  של אדם מבוגר שהלך לעולמו וכל חפציו נזרקו אל הרחוב...

 

את ראובן מ' לא הכרתי ולמיטב ידיעתי אף לא פגשתי מעולם. לו היה חולף לידי ברחוב לא הייתי מזהה אותו או מכיר את שמו. למרות זאת אני יודע עליו הרבה מאוד, אולי אפילו יותר ממה שידעו עליו בני משפחתו הקרובים. איך זה קרה?

הכל התחיל בערמת ספרים מאובקים שהיו מוטלים על הגדר של אחד הבניינים בשכונה. הסתקרנתי. מי מניח ספרים בצורה כזאת באמצע הרחוב?

כשהתקרבתי למקום נוכחתי לראות שמה שראיתי היה רק קצה הקרחון. כמות גדולה עוד יותר של ספרים, מחברות, מסמכים, ותעודות ישנות  הספיקו כבר לגלוש מהגדר ולהתפזר על המדרכה שלפניו. בעודי עומד ומביט הופיע פועל בנין ערבי ובידיו עוד ערמת ספרים אותם השליך ללא גינונים אל תוך הר הנייר ההולך ומצטבר. ענן האבק שהתפזר לכל עבר העיד על כך שזמן רב עבר מאז חשו עמודי הספרים הללו בפעם האחרונה במגען של אצבעות סקרניות.

יש לי סימפטיה לספרים ישנים שאיש אינו פותח אותם. מצאתי את עצמי עומד באמצע הרחוב בפוזה מוזרה קצת -  שני ספרים פתוחים לפני, עוד שלושה מוחזקים מתחת לזרועותי, וערמה של ניירות הולכת ומתגבהת סביבי.

מהר מאוד גיליתי שלא מדובר בסתם ערימה של ניירות. מה שהיה מונח לפני היה תכולת בית שלמה  של אדם מבוגר שהלך לעולמו, ואשר יורשיו  לא גילו בה עניין.

מצאתי את עצמי עוקב אחר קורות חייו של האיש מהגיל  הצעיר ביותר ועד שנותיו האחרונות. מצאתי את המחברות שלו מבית הספר היסודי ואף הצצתי בציונים שנרשמו בהם בכתב דהוי. מתוך ההקדשות שנרשמו בשולי הספרים למדתי על שמחות משפחתיות נשכחות, על אירועים אישיים שאיש אינו זוכר אותם, על פרקי חיים שבאו וחלפו כמו דפים בספר. מתוך שקית ניילון מתפוררת נשרו תצלומי אלבום משפחתיים בשחור-לבן, תדפיסי חשבון בנק שקופלו ונשמרו בדייקנות מופתית לאורך עשרות שנים, חשבונות ארנונה וחשמל מסוף שנות הששים, צווי זימון למילואים מימי מבצע קדש, תשלומי ארנונה ישנים, ועוד כהנה וכהנה ניירות ופתקים שהאדם צובר במהלך ימי חלדו.

עוד ערמה אחרונה ירדה מהדירה ולאחריה נזרק ארון ספרים מרופט ועוד כמה רהיטים ישנים, ואז הכריז הפועל הערבי: "חלאס!". הוא ניער את האבק מעל בגדיו, זרק לעברי מבט, והפטיר: "אנתהא!" [סיימנו].

"האומנם חלאס?", תהיתי ביני לבין עצמי. "זה כל מה שהאדם מותיר אחריו – שובל של ניירות וכמה תדפיסי בנק ישנים? האם בשביל זה ירדנו לעולם?"...

 

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד