כפיה דתית וחודש אלול

בעיצומם של ימים אלו, חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, נפגשים אנו מול פרשה קשה ומכאיבה…, לא הפרשיות המסתובבות חדשים לבקרים בעיתוני הבוקר ובמהדורות החדשות, אלא לפרשת השבוע, בה עדים אנו לקללות קשות ביותר התלויות ב… והיה אם לא תשמעו…

חשבתי לרגע, כי הרי זה מתאים דוקא לימים אלו… ימי חודש אלול העוברים עלינו בחטף… חיים אנו בתוך מרוץ הזמן שלא מותיר לנו מקום ורגע לפנות לעצמינו… להבין שאכן יום הדין מגיע והנה הוא בפתח… להבין שיום דין זה קשה ונוקב הוא שבעתיים מיום פסיקת דין התלוי בבן אנוש… וכיון שמציאות זו אופפת אותנו מידי שנה, באה פרשת הקללות להזהיר אותנו… להעיר את ליבנו למה אנו מסוגלים חלילה להגיע…
אך לא!

נדמה כי טעות בדבר!

האם אקיים את המצוות משום שמטילים עלי פחד ומורא? האם זוהי הצורה לקבל תורה? כלום אבותינו במעמד הר סיני קבלו כך את התורה? אדרבא, אמרו הם נעשה ונשמע ובכך קבלו את התורה, האם צורה זו שבאה להפחיד בני אנוש מאשר עלול לבא על פניהם היא הדרך לשכנעם, לחזקם, להביאם אל הדרך הנכונה? יאמרו ויוכיחו המתמחים בנפש האדם כי אדרבא, העושה את מלאכתו מחמת רדיפה, מחמת כפיה, שוב אין במעשי ידיו ברכה, שוב אינו רואה בכך פירות ראויים… האם תורתינו הקדושה תבקש להכריח אותנו בקיום המצוות תחת לחץ משא האיומים הלזה???

ובחודש אלול…

נדמה איפה, כי הבריחה הכל כך גדולה ממציאות החודש נובעת רק מעצם השם 'המפחיד' הנקרא 'אלול'. עת שליח הציבור המברך את החודש אומר 'ראש חודש אלול יהיה ביום חמישי הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה'… חשים אנו שלא בנוח… נזכרים אנו ברגעי הפחד… ברגעים הקדושים בהם צועקים אנו 'סלח לנו מחל לנו כפר לנו…' 'פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום…' אותם רגעים בהם עומדים אנו כעלה נידף ביודעינו כי החיים והמוות אינם תחת שליטתינו עת מעבירים אנו ברשומינו 'כמה יעברון וכמה יבראון… מי יחיה ומי ימות…' כמה אנשים הקרובים לנו נפרדנו השנה שלא ברצונינו… אלו צרות שונות ומשונות פגשנו במהלך השנה נמצאים ואגורים במוחינו… ומבינים אנו כי לא לעולם חוסן… והפגישה הזו מול האמת הכל כך מפחידה… אינה נעימה כלל ועיקר…

לכן נמנעים אנו מלפגוש את חודש זה…

בטוחים אנו כי בחודש זה עלינו… לעבוד את הקב"ה מתוך פחד ומצוקה… לחיות חיים אפורים… לא לומר בוקר טוב ושלא נדבר על שיחה שבין אדם לחבירו… לחיות בכמין עצבות מבוקר ועד ליל… ושוב נאמר: הבה ונמנע מלפגוש את חודש זה…

זהו תפקידו של יצר הרע הפוקד על דלתות ביתינו ואומר לנו, עזוב אותך… זה מפחיד מידי… צא מזה… הכל יהיה בסדר…

אולם ההפתעה הגדולה מגיעה דוקא מתוך אותם הקללות שבפרשתינו, וכך כותבת תורתינו הקדושה לאחר רשימת הקללות הקשות… על מה יהיו כל הקללות הללו? על כל העבירות של העם? על מעשי סדום ועמורה? על מגוון שחיתויות שאין כאן המקום לפרטם…?

לא ולא!

… וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר צִוָּךְ: וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת וּבְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם: תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל: (דברים כח, מה-מז).

אכן, תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה ובטוב לב! משום כך, ובאו עליך כל הקללות האלה ורדפוך…!
מבהיל למתבונן!

לא בגלל שום עבירה כזו או אחרת באים הקללות, אלא תחת אשר לא עובדים את ה' מתוך שמחה! האמנם?

נדמה כי הענין יבואר לנו עת נלמד פסוק נוסף שבפרשתינו, וכך כותבת התורה: (דברים פרק כו, טז) הַיּוֹם הַזֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:

האם היום ה' ציווה אותנו לעשות את כל החוקים והמצוות? כלום היום הוא יום מעמד הר סיני? ביאר לנו רש"י 'בכל יום יהיו בעיניך חדשים כאילו בו ביום נצטוית עליהם'. כך גם בהמשך הפרשה כותבת התורה, (דברים כז, ט-י) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ: וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְוֹתָו וְאֶת חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: ואף כאן פירש רש"י היום – בכל יום יהיו בעיניך כאילו היום באת עמו בברית. לצורך מה מבקשת התורה מאיתנו בכל יום יהיו בעיניך כאילו היום היה יום הברית?

נדמה כי דוקא ביומו הראשון של אותם החוזרים לספסל הלימודים… החשק הוא רב, הריצה לביה"ס בכוחות רעננים ומחודשים הינם בשיאן אולם אט אט דועכת לה התלהבות זו, ומכאן הדרך לקשיים הנורמטיביים פתוחה…

כך הוא אף בלימוד התורה ובקיום מצוותיה, לא הרי נער המניח תפילין לראשונה בחייו בגיל המצוות כהרי אותו יהודי המגיע לגבורות…, לא הרי האדם בימי הדין כהרי האדם בימות השנה…, לצורך זה מלמדת אותנו התורה הק' כי על האדם לחוש כי בכל יום התורה נִתנה לו מחדש, ומעתה שוב יבא האדם לקיים את המצוות בחשק רב, ברצון עז… כנתינתן מסיני.

זוהי אף כוונת התורה באומרה תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה…, קיום מצוות מחמת כפיה דתית, ללא חשק ושמחה אינו שווה מאומה אין הוא גורם לעליה רוחנית לאדם, אלא אדרבא הרי הוא גורם למאיסה בקיום המצוות, שוב אין טעם ותכלית בסוג קיום זה של המצווה, ומעתה… האדם המקיים את המצווה בלא שמחה בלא מאור פנים… אין ממש בעשייתו… אין זה  כנתינתו מסיני… ושוב, ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה… שכן לא יֵאָרכוּ הימים ותחת העול הקשה ואי החשק הניכר, שוב לא יעבוד את ה' כלל וכלל ומכאן הדרך אל ההתדרדרות והדרך אל והיה אם לא תשמעון אל מצוות ה'… קרובה למדי.
בימים אלו ימי הרחמים והסליחות, איננו מבקשים לחיות תחת איומים כאלו ואחרים… אין זו דרכה של תורה…, אדרבא… קיום המצוות נדרש להיות להיפך, תחת שמחה ורצון לקיום המצוות, אחוזים אנו אימה ופחד מיום הדין שכן 'מי יצדק לפניך בדין' אחוזים אנו אימה ופחד מהעובדה שאת המצוות לא קיימנו במשך השנה כיום נתינתן מסיני… כמאמר הכתוב תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה…

מעתה, בימים אלו לא נותר לנו אלא לקיים את דברי התורה מתוך שמחה וגיל, לשמוח על כך שניתנה לנו ההזדמנות לשוב ולהתקרב אל הבורא כמאמר הכתוב דרשו ה' בהמצאו דרשוהו בהיותו קרוב… ועל ידי כך נזכה ודאי לברכת והיה אם שמוע תשמע… ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך…

 

כתובת לתגובות: shlomogrin@gmail.com
להזמנת הרצאות: 054-8433102