ללכת בדרך הישר!

ספינה המתקרבת לנמל חייבת לנווט את דרכה בין שוניות האלמוגים ויתר המכשולים העומדים בדרכה. רב החובל סוקר את הנתיב כשהוא דרוך ומתוח. הוא קורא בבהילות אל המלח האוחז בהגה: "ימינה, מהר, חמש מעלות ימינה!" בדיוק באותו רגע ראה המלח ציפור דואה במרחבי הרקיע, וליווה אותה במבטו. רב החובל נוכח בבעתה שהספינה דוהרת היישר אל שרטון חד, וקרא בחרדה: "ימינה, ימינה, מהר!" המלח התעלם, שבוי הוא בקסמי כנפיה הססגוניות של הציפור. עוד רגע קט, וקול נפץ נשמע. הספינה עלתה על השרטון, מי הים הציפוה, והיא החלה לטבוע. הקברניט רץ ביאושו אל המלח שהתיק סוף סוף את מבטו מהציפור ווטילטלו טלטלה עזה: "בגללך תשקע הספינה, בגללך נטבע כולנו!"

אורחות האדם הן כאורחות ספינה. ההגה – מעשי ידיו. גם סטיה קלה מהנתיב הנכון עלולה להעלות את ספינת החיים על שרטון.

על כך נאמר בפסוק: "ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאל, ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם" (דברים כ"ח, י"ד). הכל מתחיל בסטיה קלה, וממשיך עד לעבודת אלילים!

סטיה קלה איננה בהכרח עבירה. זכויות רבות היו לשלמה המלך, וגולת הכותרת היתה בניית בית המקדש. אולם עם זאת, ייחסו לו חכמינו גם את זרע הפורענות של חורבנו! נבוכדנצר, מחריב בית המקדש הראשון לאחר מאות שנים, היה צאצאו של שלמה ממלכת שבא. ולא זו בלבד, מובא שבשעה שנשא שלמה את בת פרעה, ירד גבריאל המלאך, נעץ קנה בים ועלה עליו שרטון. נוצר סביבו סחף ונעשה אי שהתחבר ליבשה. עליו נבנה הכרך הגדול של רומי – מחריבת בית המקדש השני, כעבור תשע מאות שנה!

מובן, שבדברים אלו ובסמליות שבהם כלולים סודות עד אין חקר. אולם עם זאת, הכלל העולה מהם הוא, שלמעשי בני האדם יש השלכות מרחיקות לכת גם לאחר דורות רבים.

מכאן ניתן ללמוד בהקשר לדרכו של כל אדם. המעשים נשקלים במשקל עדין מאד. תוצאות המעשים ניכרות לאורך דורות, ועל כך נאמר: "לא תסור…"

[מתוך אתר 'ערכים']