לא מסובב את הראש

דממה בבית המשפט. השופט מכחכח בגרונו, בעוד רגע יפתח את משפטו של הרוצח המפורסם ביותר במחוז. עורך דינו של הנאשם מניע את רגליו בעצבנות ומתופף על השולחן שלפניו בחוסר מנוחה, הוא יודע שהסיכוי של הלקוח שלו קלוש, קלוש מאוד. "החשוד היושב לפנינו", מתחיל השופט להקריא מתוך התיק שלפניו, "הובא לפני בית המשפט בחשד לביצוע רצח בזדון ובכוונה תחילה, כל הראיות מוכיחות בעליל כי החשוד שלפנינו הוא זה שביצע את הרצח, כל אלה בהוכחות ישירות ולא נסיבתיות". השופט סוגר את התיק באדישות מה ומבקש מהתובע לעלות אל הדוכן.

"כפי הידוע לכל הנוכחים כאן" פותח התובע במשא קטגוריה נמלץ, נושא את עיניו אל הנאשם במבט מבשר רעות, "לא תרצח הוא הדיבר השישי בעשרת הדיברות. כאנשים מאמינים וכמדינה מוסרית אנו מחויבים לצו זה באופן מוחלט. החשוד שלפנינו זלזל בערך העליון של קדושת החיים, ולפי כל הראיות שיוצגו בהמשך, רצח במזיד ובכוונה תחילה, ועד כה אף לא הביע כל סימני חרטה. אבקש מחבר המושבעים להתייחס בכובד הראש הראוי למשפט זה, ולזכור כי העונש המוכר בחוק למעשה מסוג זה הינו מוות".

בזה אחר זה עולים העדים אל הדוכן ותחת אזהרה חמורה לומר את האמת, את כל האמת ורק את האמת, הם מוסרים את עדויותיהם שסוגרים את המעגל ומהדקים את החבל סביב צווארו של החשוד.

שלב הראיות והעדים תם והתובע נעמד לנאום מסכם, הוא פונה אל המושבעים בשנית ומבקש שלא יהססו להאשים את האיש למען ישמעו ויראו:" כל הראיות מוכיחות שהאיש הזה הוא הרוצח. אל תהססו".

רשות הדיבור ניתנה לסנגור:"אני יודע שכל הראיות מצביעות על מרשי, להגנה לא היה שום דבר רציני לומר לכם עד עכשיו, אני יודע גם את זה. אני יודע שכולכם כאן, עד אחרון הסקרנים באולם בטוחים שהאיש הזה הוא הרוצח. ואני גם יודע שאתם חבר המושבעים עומדים לחרוץ את דינו של הנאשם מתוך בטחון מלא שהאיש אשם. אז זהו, שלפני שתיכנסו לחדר הישיבות ותחרצו את דינו, אני רוצה שתקדישו עוד חמש דקות של המתנה. בחמש דקות אלו אוכיח לכם שהנאשם חף מכל אשמה. אני מודיע בזאת, כי בעוד חמש דקות בדיוק תפתח הדלת השמאלית, והנרצח, האיש שאתם טוענים שמרשי רצח בדם קר ייכנס מבעד לדלת חי וקיים, כך שהמשפט כולו אינו רלוונטי…".

אפשר לחתוך את הדממה בסכין. הודעתו של הסנגור מותירה את כולם פעורי פה, עיני כולם מכוונות אל הדלת השמאלית משם אמור להיכנס הנרצח…

השעון מתקתק, דקה ועוד דקה חולפת, חלפו כבר חמש דקות ארוכות, וגם השישית והשביעית חולפות, אף אחד לא ניכנס כמובן, הדלת נותרה סגורה. "סליחה. שיקרתי!" מכריז הסנגור, "אבל רק רציתי שתדעו שבהתאם לחוק, אי אפשר להאשים אדם כאשר אשמתו לא הוכחה במאת האחוזים מעבר לכל ספק. ברגעים אלו ראינו כי אף אחד כאן באולם, גם לא כבוד השופט והתובע, אינו בטוח באשמתו של מרשי. כולם, ללא יוצא מן הכלל הסתובבו לכיוון הדלת והמתינו לראות את הנרצח מגיע. בהתאם לחוק אבקש לזכות  את מרשי מכל אשמה…"

האולם כמרקחה. הסנגור הבריק, אין ספק. עורכי דין מתמחים דנים בלהט על התרגיל המבריק שעשה הסנגור, ורק השופט נראה מנומנם ואדיש לכל המהומה שמסביב. הוא מכה בפטישו שוב ושוב עד שהשקט חזר לשרור.

"אבקש להסב את תשומת לבו של הסנגור הנכבד וחבר המושבעים", אומר השופט, "כי בו בזמן שכולם סובבו את ראשם אל הדלת, היה כאן איש אחד שלא הניד את ראשו. הנאשם! האיש הזה שרצח במו ידיו ידע שאין מצב שהנרצח ייכנס מבעד לדלת, הוא לא סובב את ראשו. ועכשיו היכנסו לחדר הישיבות והאל שבשמים ינחה אתכם בהחלטה נכונה".

כשהאמת ברורה שום דבר לא יכול להניא אותנו לסובב את הראש הצידה, אף לא במעלה אחת.

התורה, בפרשה זו, מתארת מצב מדהים:
איש בעל יכולות מדהימות מגיע ומוכיח באותות ובמופתים שיש ממש בעבודת האלילים, הוא מצליח לשנות סדרי בראשית ודבריו מתקיימים אחד לאחד.

ובני ישראל עתידים לעמוד מול האיש הזה ולשאול את עצמם איך להתייחס אליו? האם האותות והמופתים אכן מוכיחים שיש ממש בעבודת האלילים? האם יזנחו את האמת, את תורת משה ואלוהי ישראל וילכו אחרי נביאי השקר?!

לא! הם לא יסובבו את הראש. עליהם להיות בטוחים באמת הנצחית שלהם, לאחוז באמנותם במלוא העוצמה ולדעת ש"אין עוד מלבדו", ומתוך ידיעה ברורה זו הם מתמודדים עם כל אחיזת עיניים שהיא.

והיכולת המדהימה שלו, אינה אלא ניסיון:
"לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא, כי מנסה ה' אלוקיכם אתכם, לדעת הישכם אהבים את ה' אלהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם".

מדובר בניסיון, בהעמדה במבחן. כי מי שהאמת ברורה לו, אינו מסב את ראשו. זו כוחה של האמת.