העליה הגדולה שעל ידי זכירת יציאת מצרים

בספרים מבואר שמה שעבר על עם ישראל במצרים ובצאתם משם דומה למה שעובר על עם ישראל בתקופתנו ולמה שצפוי לנו בגאולה השלמה בקרוב בעזרת השם, וכפי שאומר הפסוק: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", ולכן חשוב מאד להעמיק בענין של יציאת מצרים.

עם ישראל הגיע בסוף ימי גלות מצרים למדרגה שפלה מאד מבחינה רוחנית, מדרגה המדודה כמ"ט שערי טומאה, אבל דוקא באותה חשיכה צמחה לה הגאולה. החושך הרוחני ששרר אז שימש כהכנה לאור הגדול שזרח בהמשך, וכמאמר הפסוק "כיתרון האור מן החושך".

נדרש היה מהעם באותה תקופה לעזוב את הגשמיות והחומריות, להתחזק באמונה שלמה שהשם הוא האלוקים ולעבוד את הקב"ה עד כדי מסירת דם – דם מילה ודם קרבן פסח. בזכות כך הם זכו שצעקתם אל השם שיגאל אותם הביאה לתוצאות הרצויות, והם נגאלו כשמשה רבינו השליח המוביל אותם.

זה גם מה שנדרש מאתנו היום, כשאנו נמצאים כבר בסוף הגלות ובמצב רוחני ירוד עוד יותר ממה שהיה בסוף גלות מצרים, נדרש מאתנו לרצות בכל לבנו שתבוא כבר הגאולה השלמה וכל הטומאה תוסר מן הארץ וכבוד השם יתברך יזרח ויאיר בכל העולם כולו, ולהתפלל ולזעוק על כך. וכן נדרש מאתנו לוותר על הרצון להנות משלל תענוגי העולם הזה הרבים הקיימים, ולבחור בדרך התורה והמצוות, בדבקות בנשמה ובבורא יתברך. במקום להתענג מחומר, עלינו להתענג מרוחניות – "להתענג על השם".

בהגדה של פסח מסופר: "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית".

נשאלת השאלה מה רצה כאן בעל ההגדה ללמדנו בהביאו את המעשה הזה, אם הכוונה היא רק ללמדנו שישנה מצוה לספר כל הלילה את סיפור יציאת מצרים, אז שיכתוב בקיצור שישנה מצוה כזו וכן נהגו גם אותם תנאים קדושים?

אולי ניתן בסיעתא דשמיא לפרש על דרך הרמז שהתנאים הקדושים ראו את הירידה הרוחנית בימי הגלות, וכדי שלא ישקעו בתוך טומאת הגלות, אלא יהיו מעליה ויחיו עם אמונה שלמה ושמחה בשם יתברך, ביחודו, בהנהגתו ובתורתו, לכן הם עסקו ב"לילה", שזה רומז לחשכת הגלות, בסיפור יציאת מצרים, שכן סיפור יציאת מצרים מסוגל להעלות את האדם מעל לתחושות הגלות עד כדי השראת השכינה הקדושה בתוך הלב.

עד מתי הם עסקו בסיפור יציאת מצרים? ממשיך בעל ההגדה ומספר לנו שהם עסקו בסיפור הזה עד שהופקה התועלת המיוחלת – עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית.

שחרית רומז על מצב של אור, של עליה רוחנית ושמחה אמיתית בשם יתברך, וקריאת שמע זה כידוע קבלת עול מלכות שמים. אז התלמידים בישרו לרבותיהם שההתעלות הרוחנית הגיעה, וכבר ניתן לקבל עול מלכות שמים בשמחה, בחדוה ובאהבה, להתעלות מעל לחשכת הגלות ולהדבק בשכינה הקדושה.

אולי לכן היה גם חשוב לבעל ההגדה לספר שהמעשה הזה קרה בבני ברק, כי השם "בני ברק" משמעותו הבן של הברק – של האור. אז הצדיקים פעלו להעלות את המדרגה הרוחנית מלמטה – בחינת בן (בני), ועד למעלה – בחינת ברק. קבלת עול מלכות שמים בבחינת שחרית, כפי שנתבאר, זהו הברק והאור הגדול אליו צריך להגיע.

לסיכום הענין נאמר כך: היום שאנו נמצאים כבר ממש בסוף הגלות, סמוך להתגלות הגאולה השלמה, למרות החושך הגדול השורה, בכל זאת ישנה השפעת קדושה חזקה משמים וניתן די בקלות להתרומם למעלה ולחיות חיים מאושרים של אושר ושמחה עם השם יתברך, חיים של הודיה מתמדת על כל מה שהשי"ת עושה לנו, חיים של לימוד תורה וקיום מצוות מתוך שמחה ואהבה. נתבונן נא היטב בתהליך של יציאת מצרים, וזה יעזור לנו בעז"ה להגיע לחיים מאושרים שכאלה.

ובזכות כך נזכה בעזרת השם בקרוב להתגלות אור השם יתברך בגאולה השלמה בביאת משיח צדקנו, אמן ואמן!