"מדוע פרעה נענש, אם היה שליח משמים"?

"אלוקים רצה בשעבוד מצרים, אז מדוע הענישם"?
בחג הפסח אנו חוגגים את שחרורנו משעבוד מצרים, אבל לא רק. אנחנו גם או אפילו בעיקר נציין ונספר את הצורה המופלאה בה אלוקים חולל את פלא היציאה ממצרים, החל מהניסים שהתחוללו כאשר משה פתח בשיחות עם פרעה (המטה הפך לנחש) ועד סיומה של הפרשיה- בקריעת ים סוף. בתוך הסיפור הזה נדגיש שוב ושוב את הצורה בה אלוקים "נקם" במצרים – "ביד חזקה ובזרוע נטויה", נספר על עשר המכות, נספר על פרטיה של כל מכה ומכה ונתמוגג מנחת של עם המפנים כי יש מי שדואג לו והוא לא אחר ממלך מלכי המלכים אשר ימצה את הדין עם כל המרים עליו את ידו, כאשר נקרא על מה שקרה למצרים כשהם טבעו בים סוף הגועש.

האם כל זה מוצדק?
בתוך כל ההתרגשות הזו, בואו נעצור רגע, נחשוב ונבין: האם העונשים הללו היו מוצדקים? האם אכן הגיע לפרעה ולמצרים מכות כה קשות וכואבות? תאמרו – בוודאי, הרי הם העבידו את ישראל בעבודת פרך וגזרו עליהם גזירות מוות קשות, אבל כאן מתקשים רבים: הרי אלוקים גזר כבר מימי אברהם אבינו על שעבוד מצרים, אם כן פרעה והמצרים היו שלוחיו ועושי רצונו, אז מדוע הענישם? שאלה זו קריטית בהבנת האמונה והטרידה את מוחם של גדולי פרשני המקרא ודורות הראשונים כמו – הרמב"ם והרמב"ן כבר לפני כאלף שנים. אתם מוזמנים להצטרף ולקרוא את תשובתם, אך קודם, בואו נרחיב את השאלה:

מדוע בכלל 'מגיע' עונש על מעשים?
עם אותו קו מחשבה הטוען כי אם אלוקים רוצה בתוצאה כל שהיא או בסיטואציה מסוימת, אין סיבה להעניש את העושה, נוכל גם לשחרר מעונשי שמיים את כל העולם וגם את עצמנו. אם אנו מאמינים כי כל מעשה הנעשה על ידינו נגזר מלמעלה ו"אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה" אז איך נקבל את המובן כי על כל מעשה לא טוב, נקבל חלילה עונש (במידה ולא נתקנו בתשובה)? אם אלוקים 'הכריז' על המעשה הזה, איך הוא מעניש עליו?

עקרון האחריות – בחרת בחופשיות אז אתה האחראי!
השאלה הזו מביאה אותנו למסקנה מעניינת, המהווה בסיס בכל הגישה היהודית בחיים. לדוגמה: כאשר דוד המלך ספג קללות נמרצות משמעי בן גרא, הוא אמר: "הנח לו, אלוקים אמר לו קלל" כלומר: מתוך הבנה כי הכול נגזר משמים, הוא לא כעס על שמעי אלא האמין שהוא שליח ממרום לעשות זאת. מאידך, כמה שנים אחר כך הוא ציוה את שלמה בנו למצות את הדין עם שמעי בן גרא (מדין מורד במלכות) ולהענישו עונש מוות. מדוע? משום שלמרות שהשם גזר על דוד לספוג קללות, שמעי שעשה זאת מבחירתו הינו אחראי באופן מוחלט על מעשיו.

העונש ניתן על הבחירה ולא על התוצאה
עיקרון זהה מסביר את הסיבה להצדקת עונשי שמים על פרעה ועבדיו למרות שאלוקים ציוה על גלות מצרים. עונשי שמים, עלינו להפנים, אינם באים מתוך יצר נקמה חלילה. הם נועדו לתקן את האדם או את העולם ולשרת בדרכם שלהם את המטרה לנקות את העולם מהרוע ולקדמו לכיוון השלמות. לפיכך, עונשי שמיים מגיעים על הבחירה וההחלטה לבצע ולאו דווקא על התוצאה. לכן, למרות שהתוצאה נגזרה מלמעלה אבל פרעה בחר בה מרצונו ולכן ראוי הוא להיענש על כך במלוא חומרת הדין.

תשובה א' – גם אם התוצאה נגזרה, המעשה לא

העיקרון הזה מוליך אותנו לתשובתו של הרמב"ם: למרות שאלוקים גזר על היהודים לעבוד במצרים ולמרות שהכול היה ידוע כבר שנים לפני שהמצרים החליטו לעשות זאת, השאלה מי בדיוק ישעבד וכמה ואיך תראה בפועל ההתנהגות של המצרים לפרטיה הקטנים מול היהודים, היתה נתונים לבחירתם החופשית של המצרים ולכן הם היו אחראים מלאים על מעשיהם. זאת כאמור, מתוך ההנחה הקודמת כי האדם יכול להיענש על בחירתו גם אם תוצאות מעשיו היו קבועות מראש והוא בעצם לא 'חידש' כלום.

 

תשובה ב' – הם הכבידו יותר מהצורך

אותו העיקרון מוליך אותנו גם לתשובה נוספת אותה משיב הרמב"ן: שעבוד מצרים היה אמנם מצב נתון, אך המצרים עשו זאת מבחירתם ולא בכפיה. מנין ניתן לדעת זאת? הם הוסיפו קשיים מעבר למינימום של השעבוד וערבו את שיקול דעתם לכיוון הרוע. ההוספה הזו מעידה כי כל המעשה כולו נעשה מתוך בחירה ולכן בדין ובצדק הם יכולים לקבל עליו את ענשם.