'מוכתובּ' זהו שמו של הסיפור

ליל הסדר מגיע. אני מתחיל לקרוא בהגדה של פסח, ההתרגשות בשיאה. קורא על עשר המכות – הדם הצפרדע והערוב, מתלהב משירת מה נשתנה ומתענג על המנגינה היפה, ארבעת הבנים של התורה וסיפורי הניסים המדהימים. ואז, כשהכול נראה כה פסטורלי ויפה וסיפור מושלם על עם שסבל רבות מהרשעים, אלוקים שהקשיב לתחנוניו, גאל אותו ברחמים וגם החזיר כהוגן למתעללים, הולך ונשזר מול עיני רוחי, הכתה בי ההפתעה.

 

הפתעה שצצה פתאום בדמות פסוק אחד בתורה ופסקה אחת בהגדה:

"בָּרוּךְ שׁומֵר הַבְטָחָתו לְיִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ, לַעֲשׂות כְּמו שֶּׁאָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר:
וַיּאמֶר לְאַבְרָם, יָדע תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אתָם אַרְבַּע מֵאות שנה. וְגם אֶת הַגּוי אֲשֶׁר יַעֲבדוּ דָּן אָנכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדול".

ברוך שומר הבטחתו, מברכת ההגדה את הקדוש ברוך הוא, הבטחת לאברהם אבינו שאחר 400 שנה תוציא את זרעו ממצרים ואכן קיימת. ברוך הוא. "אבל רגע", הפתיעה אותי המחשבה – "אני קורא נכון? לא רק את הגאולה הבטיח אלוקים לאברהם, הוא הבטיח לו קודם את הגלות, השעבוד והעינויים ואפילו כמה שנים זה יארך, לא"?

הכול בגלל הבטחה אחת
גלות מצרים ועבודת הפרך שאת השחרור ממנה אנו חוגגים בפסח, לא הייתה פרי דמיונו הקודח של פרעה, כך מתברר. חג הפסח אינו סיפור על עם שנקלע במקרה למסכת עינויים בלתי פוסקת ונגאל בניסים בדיוק כשהמעבידים עברו את גבולות הטעם הטוב. הוא גם אינו רק סיפור על מכות מדהימות, ניסים פלאיים, יד חזקה וזרוע נטויה, דם צפרדע וקריעת ים סוף. כל אלו אמנם התרחשו והעידו כי אלוקים יכול לעשות הכול ושום דבר אינו עומד בדרכו, אבל זהו לא עיקרו של הסיפור. חג הפסח הוא סיפור על הבטחה אלוקית אחת, שנאמרה מאות שנים קודם והתקיימה מילה במילה ללא כחל ושרק.

התכנית שנכתבה הרבה שנים קודם
חג הפסח הוא סיפור על תכנית מדויקת עד לפרטים. בה נכתב על ירידתו של יעקב אבינו למצרים עם כל משפחתו ועל הדרך בה ייגרם לו לעשות זאת. נכתב בה על השעבוד והעינויים, על גזירות פרעה ועל עבודות הפרך של עם ישראל וכן, נכתב בה גם על הגאולה, 10 המכות ואפילו על גובה הרכוש שיהיה ליהודים כשהם ייצאו משם.

לא פחות ולא יותר. זה בדיוק מה שקרה
לא הועילו לפרעה תכניות השעבוד והגזירות העתידיות שלו, כמו שלא הועילו ליהודים חלומות החופש ותכניות הבריחה שלהם. רק מה שנכתב, קרה. רק מה שהובטח מראש, התרחש במציאות ובמדויק. פרעה השתעבד בהם בזמן שתוכנן בהבטחה הקדומה לאברהם והשעבוד הסתיים בדיוק כשהתקופה המדוברת חלפה והגיע זמן השחרור. עם ישראל זכה להיגאל רק בגלל ההבטחה, המכות אירעו רק משום שנאמר בה "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי" והיהודים התעשרו רק בזכות המילים "ואחרי כן ייצאו ברכוש גדול". לא דקה קודם ולא דקה אחרי. לא פחות ולא יותר. מה שנאמר זה בדיוק מה שקרה.

'מוכתוב' זהו שמו של הסיפור.
ומשם, אלינו. 'מוכתוב' זהו שמו של הסיפור. של סיפור החיים שלנו. לא משנה מה הוא מצבינו, לא משנה באיזה מעמד אנחנו, כמה כסף יש או אין לנו, במה אנו עובדים והיכן אנו גרים, הכול הובטח תוכנן ונקבע מראש. מגוון סוגים של "הבטחות מראש" יש בתורה. יש את מה שנגזר על האדם כשהוא נולד, יש מה שנגזר עליו בראש השנה ויש מה שנקבע דבר יום ביומו. אבל דבר אחד ברור- לא יעזור כלום, מה שנכתב זה בדיוק מה שיקרה. לא פחות ולא יותר.

חבל 'לשחק' הכול נכתב מראש
אנו מסתכלים על המאמצים הרבים ואינספור השעות שאנו מקדישים כדי לשפר ולייעל את חיינו בעבודה, בכסף, בבריאות, בזוגיות ובמה לא וקשה לנו לחשוב כי הכול, אבל הכול, שקר אחד גדול. "הגזירה אמת והחריצות שקר" אמר החכם והוא צדק בכל מילה. הרי מה שלא נעשה ומה שלא נשקיע, הכול נכתב מראש וזה בדיוק מה שיקרה. אז נכון, השתדלות צריכה להיעשות כי ניסים לא קורים כל יום, אבל חשוב לזכור זאת: זאת לא ההשתדלות ואלו הן לא התוכניות, אנחנו סתם 'משחקים', הכול נכתב מראש. גם הצרה וגם הישועה. לשניהם יש תפקיד מוגדר לפרוטרוט. נקודה למחשבה.

חג חירות שמח!