להיות מלך ללילה אחד

מלך ללילה אחד…
ליל הסדר מתקרב, רפרוף קל על ההגדה של פסח או פסוקי התורה מבהיר לנו חד משמעית את משמעותו: חג חירות. היינו במצרים, מספרת לנו ההגדה, ואם אלוקים לא היה מוציא אותנו משם בניסים גדולים ומדהימים, עד היום, גם אנחנו, היינו עם של עבדים במצרים. אם קשה לנו לתפוס מציאות כזו, אנו יכולים להביט קצת רחוק אל עבר מדינות עולם שלישי בהם חיים עמים שלמים של עבדים…

פסח – גאולה אישית שלנו!
כלל לא נעים לחשוב על עצמנו כעם שלם שכל חייו הם עבדות אחת ארוכה ואת ליל הסדר אנו נקדיש לחגיגה על שכל זה נותר רק בדמיון ולא התממש במציאות. היינו יכולים להיות עבדים, אבל אלוקים הציל אותנו והפך אותנו לבני חורין. גם גורלנו האישי שלנו נקבע בניסי הפסח ולכן גם אנו באופן אישי נציין את עובדת חירותנו. איך? הכירו את מנהג ההסבה בליל הסדר.

שב כמו מלך…
בליל הסדר גם צורת הישיבה ליד השולחן נושאת בה מסר עמוס משמעות: אנחנו רוצים להביע בכל דרך את שמחתינו על מתנת החירות ונביע אותה גם בדרך בה נשב ליד השולחן. איך? בהסיבה. ליד השולחן לא נשב זקופים כמו בני אדם "רגילים" אלא נסב – נשב כמו מלכים, כשאנו ישובים בנינוחות מקסימאלית ובצורה מפנקת עם כריות, נשענים לאחור ובעיקר מאוד רגועים. בני חורין, לא?!

איך, מי, מתי ומתי לא? הפרטים שצריך לדעת:
את ההסבה מקיימים על ידי ישיבה בהטיית הגוף לשמאל. מדוע לשמאל? משום שההטיה לימין מלווה בסכנת חנק – שמא יקדים קנה הנשימה את הוושט בבליעת המאכלים. מי צריך להסב? כולם, כולל הילדים. נשים –יש נוהגות להסב (בעיקר עדות המזרח)ויש הנוהגות שלא. מתי חשוב להסב? בזמן אכילת המצות והאפיקומן, שתיית כוסות היין וסיפור ההגדה. מתי לא? באכילת המרור והכרפס. במהלך סעודת החג עצמה, אין חובה להסב, אבל העושה זאת – הרי זה משובח.