והיא שעמדה לאבותינו…

ההיסטוריה המשמחת שלנו
ליל הסדר הגיע. ההגדה של פסח נפתחת בחגיגיות ואנחנו מתחילים לקרוא. חוזרים במנהרת הזמן, מצוידים בכוחות נצחיים בלתי מובנים, אלפי שנים אחורה. אלפי שנים בהם אנו חווים שוב ושוב את העינויים והצרות שהושתו על ראש העם שלנו – העם היהודי, בתקופת היותו במצרים, את העדרו של כל פיתרון מהאופק ואת הדרך הפלאית והניסית, בה בורא עולם שלף אותם, בשרשרת אירועים על טבעיים, מתוך בית הכלא הגדול- ארץ מצרים, כשהוא אינו שוכח להכות כהוגן ברודפנו המצרים.

העם הנבחר זה אנחנו
הישועה הזו לא קרתה סתם כך, מספרת לנו ההגדה. לא בגלל שעשינו מעשים טובים- כי הרי עובדי "עבודה זרה" היו אבותינו במצרים, לא בגלל שהמצרים עברו את הגבול – הגאולה הגיעה 190 שנה לפני פקיעת מועד גלות מצרים, אלא רק בזכות דבר אחד- בחירתו הנצחית של בורא עולם בעם היהודי. בחרתי באברהם, הבטחתי לו וקיימתי, מספרים פסוקי התורה המצוטטים בהגדה. העם הנבחר – זה אנחנו. עם שגם "אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך השם ומשם ייקחך", שגם אם נגיע למעמקי הטומאה (כמו שהיו אבותינו במצרים) הקב"ה מצילנו מידם.

כאן כדי להישאר, לנצח!
נקרא על זה ונפנים: אנחנו כאן כדי להישאר ושום דבר לא יוכל לשנות את זה. אין מה לדאוג, זה יקרה. בגלות מצרים היו כל הסיבות כדי שנישאר עבדים עד היום: היינו במעמקי הטומאה, גזירות פרעה היו קשות וקטלניות, לא הייתה שום תקווה טבעית ולמרות זאת: אנחנו כאן. המסר לנו ולדורות הבאים: אנחנו ננצח, מול כל המשברים, יד ביד עם אלוקים. והיא שעמדה לאבותינו ו…לנו!

נמזוג כוס לאליהו הנביא
את ליל הסדר אנחנו מסיימים מחוזקים ומעודדים. גם אם כל השנה אנו נבלעים באירועים החדשותיים, מסתובבים מודאגים, לחוצים ולא לגמרי בטוחים, בליל הסדר ניזכר: הכותרות אמנם מאיימות ומפחידות, אבל אולי את עמי העולם לא אותנו. שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם. אז בואו, נמזוג כוס לאליהו הנביא, נקום ונפתח לו את הדלת. ונפתח גם את דלת ליבנו לתקוות הגאולה.