ליל הסדר, על שוּם מה?!

תגיד, לא נראה לך שכל הסיפור הזה של ליל הסדר, יציאת מצרים אכילת מצה, כבר מיושן???

 

חלפו ועברו להם שנים כה רבות מאז ועד הלום, ובמבחן התוצאה… לכאורה, נדמה כי כלום לא השתנה.

 

אם לא עבדים לפרעה, הרי עבדים אנו לאמריקה.

 

אף אם אנו בני חורין מפרעה, מכל מקום איננו בני חורין מאויבינו הקמים עלינו להרגֵנו. אז מה נשאר לבסוף?

 

שעדיין אנו משועבדים לנשיא ארה"ב, שעדיין אנו תחת איום ממשי מעבר מדינות ערב. ובסופו של דבר: עבדים היינו ועבדים נשארנו…

 

ואם כך, לשם מה נחוג את ליל הסדר, נשב בו כבני חורין, נמזוג ונשתה 4 כוסות של יין כנגד 4 לשונות של גאולה, ונמשיך להשלות את עצמינו כי אנו בני חורין?

 

האמנם???

 

כנראה שלא…

 

הבה ונעמיק קמעא – – –

 

רבן גמליאל אומר כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו אלו הן פסח מצה ומרור, פסח על שום מה על שום שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים שנאמר: "ואמרתם זבח פסח וגו'".

 

האם קראתי נכון?! האם אין שמו של פסח על כך שיצאנו ממצרים מבית עבדים?

 

ואנו… נאמר בליל הסדר פסח על שום מה? על שום שפסח ה' על בתי אבותינו במצרים?!

 

וכי על שם כך נקרא הפסח?!

 

זאת ועוד, נמשיך ונאמר בהגדה:

 

וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ. וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲנִי וְלֹא שָׂרָף. וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֱעֶשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי וְלֹא הַשָּׁלִיחַ. אֲנִי ה', אֲנִי הוּא וְלֹא אַחֵר:

 

הבה ונתבונן – – –

 

האם הרי"ז משנה אם אלוקים מכה את בכורי מצרים או השליח כלומר מלאך המוות? כלום מלאך המוות יכול הוא לפעול על דעת עצמו? שכן, ללא רשותו של אלוקים אין בכוחו לעשות מאומה, ומעתה, לשם מה מדגישה לנו התורה 'אני ולא מלאך'?

 

נדמה, כי הסוד טמון דווקא בעובדה זו שאמר רבן גמליאל, 'פסח, על שום שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים…'

 

אכן, פסח אינו נקרא על שם הגאולה, על שם היציאה ממצרים!

 

פסח נקרא על שם דילוגו של אלוקים בכבודו ובעצמו מעל בתי ישראל במצרים.

 

וכל כך למה?

לפי שבעת הגיע חצות הלילה, השעה המובטחת על ידי אלוקים, השעה המדויקת השייכת רק אצל אלוקים, קרה משהו היסטורי – עם ישראל, נולד!

 

מזל טוב, בשעה טובה ומוצלחת!

 

וכך מתאר המדרש (תהילים מזמור קז) את הרגע בו אלוקים בא להוציא את ישראל בחצות הליל –

 

כעובר שהוא נתון במעי הבהמה. וכשם שהרועה נותן ידו ושומטה ממעיה, כך עשה הקב"ה לישראל ממצרים, כשהוציאם!

 

רגעי הלידה קשים הם עד מאד – – –

 

הסכנה גדולה. תפילות ודמעות כמים נשפכים לרוב בין כתלי בתי החולים במחלקת היולדות…

 

כל אדם שחווה חוויה זו מבין, יודע ומרגיש את גדלו של הנס, את המתח האדיר עד לפורקן, עד שמיעת קול בכיו של הרך הנולד זה עתה.

 

אף עם ישראל נולד מחדש!

עד עתה היו הם כעובר הנתון במעי אמו… עדיין לא הייתה להם ישות עצמאית. וכעת, בשניה זו של הלידה, שוב הרי הם כתינוק היוצא ממעי אמו, שוב הרי הם כבר כישות עצמאית לחלוטין!

 

אולם, אל להם לשמוח! שכן, לא כל אדם באשר הוא, זוכה לכך. לפי, שעל מנת לזכות לדרגה זו, על מנת לזכות לנס זה, לייחודיות זו – צריך להיות בעל דרגה מיוחדת!

 

וכיצד נראו בשעתו בני ישראל? האם ניתן לומר כי צדיקים היו בכל מאדם ונפשם?

 

נדמה שלא.

שכן, וחמושים עלו מבני ישראל, השאר, מתו במכת חושך.

 

עם ישראל שקוע היה במ"ט שערי טומאה, הם נדבקו במחלת הטומאה השרויה במצרים.

 

אף בעת קריעת ים סוף עמד שרו של עשיו לפני בית דין של מעלה וטען, וכמעט בצדק: הללו עובדי עבודה זרה, והללו עובדי עבודה זרה!!!

 

מהי הפרוטקציה הזאת???

 

אולם התשובה היא אחת: 'בני בכורי ישראל…'

 

אלוקים בחר בנו, לקח אותנו תחת חסותו, אלוקים בחר להיות המיילד הפרטי שלנו.

 

וכתיאורו של המדרש: כעובר שהוא נתון במעי הבהמה. וכשם שהרועה נותן ידו ושומטה ממעיה, כך עשה הקב"ה לישראל ממצרים, כשהוציאם!

 

ולפיכך דווקא אלוקים בא לגאול אותנו. לידה פרטית, זה לא דבר של מה בכך. ישנם שישלמו ו/או יפרדו ממאות דולרים לטובת המיילד/ת הפרטי/ת.

 

אלוקים לא זקוק לכסף. אלוקים רצה לקחת אותנו בחיקו. והוא גאלנו…

 

אולם קודם הלידה אלוקים דורש לראות רצון ומסירות נפש של העם: אם אתה מתפלל ומתחנן ברגעי הלידה שהכל יעבור בשלום, אלוקים רוצה שכשנצא ממצרים נעשה משהו דומה.

 

את תועבת מצרים! את המוקצה מחמת מיאוס של המצרִים. נניח על דלתות ומפתן בָתינו… להראות את ייחודינו, להראות את מסירותינו, להראות את גבורתינו. ולהניח את עצמינו בידי האלוקים!

 

ולשם כך…

 

וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ…

וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲנִי וְלֹא שָׂרָף…

וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֱעֶשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי וְלֹא הַשָּׁלִיחַ…

אֲנִי ה', אֲנִי הוּא וְלֹא אַחֵר…

 

וכל זה למה?

 

שכן אף עם ישראל היה ברמת סיכון גבוה מתמיד. ההצלה וההצלחה של העם תלויה הייתה ברצון של אלוקים בכך שבא לילד אותם בכוחו.

 

שאילולי כן, אילולי שהעם היה שׂם אות להיכר על מפתן ביתו –

 

הרי, שחלילה, אף העם היהודי היה לוקה במכה זו, במכת בכורות. כן שונַה היא מכה זו משאר המכות. בתשעה שקדמו לה לא מצינו עניין זה: 'אני ולא שליח' שכן מכה זו, מכת בכורות משמעותה שונה משאר המכות.

 

במכה זו עם ישראל נולד!

 

וכל מי שלא הסכים לקבל עובדה זו, מצא את מותו!

 

בכורי מצרים המסמלים את פרעה הבכור, שאמר: "מי ה' אשר אשמע בקולו…" שלמו על כך בחייהם!

 

ומאידך, בכורי ישראל שהוכיחו קבל עם ועדה: יש אלוקים! זכו הם ללידה זו, זכו הם ללידה פרטית! זכו הם לגאולה וליצירה מחודשת, יצירה נצחית!

 

מעתה…

 

לכשתשאל- – –

מה העבודה הזאת לכם???

 

לכשתשאל- – –

הכל היסטוריה. מה משמעות עריכת הסדר וחובת התחושה כאילו 'אני' יצאתי ממצרים?

 

לכשתשאל- – –

הלא עדיין עבדים אנו, ובני חורין איננו…

 

התשובה היא- – –

העבודה הזאת מורה לנו את הלידה המחודשת שהתרחשה אז ועד הלום!

 

את היכולת לשרוד את שושלת הדורות מאז ועד הלום, למרות כל ניסיונות המרצחים השפלים להכחיד את העם היהודי!

 

קיבלנו אז בעת שהקב"ה יילד אותנו, ולקח אותנו תחת חסותו!

 

זכות זו ממשיכה לדבוק בנו עד היום הזה בכל עת ובכל שעה.

 

זכות זו מחזיקה את דורינו בתוך הניכר, בתוך מרבדי השנאה של האומות הבאים עלינו ומבקשים את נפשינו.

 

זכות זו היא המחזקת את ידינו ומחייבת אותנו להרגיש, כל אדם, כאילו אני יצאתי ממצרים! כן, אתה ואני יצאנו ממצרים. אלוקים לקח אותנו תחת כנפיו, ואף כי עבדים אנו. אנו תחת סינורו של אלוקים…

אם נעשה את המוטל עלינו, את קיום המצוות שאלוקים ציוונו, הרי כי כשם שיצאנו ממצרים ונולדנו מחדש בלידה פרטית.

 

אף כך – – –

נזכה לצאת משעבוד לגאולה שלמה.

 

הָשַתָא – עבדי (עכשיו אנו עבדים), לשנה הבאה בני חורין…

 

ובעזרת השם, עוד בשנה זו – בני חורין!

 

עוד בשנה זו, נזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים, בירושלים הבנויה. אמן!