ליל סדר בין חורבות בבל

 

 

איך ההרגשה להיות עמוק בשטח האויב – לדעת שבכל רגע עלול ליפול עליך פגז מרגמה או להתפוצץ לידך מטען צד מאולתר, להיות מוקף מכל עבר בשרידים המדהימים של אחת האימפריות הגדולות ביותר ששלטו בעולם, ושם, בלב המדבר העיראקי, להצטנף ביחד עם עוד עשרה חיילים באוהל צבאי תחת סופת חול משתוללת, למזוג כוס יין, ולהכריז בקול גדול 'והיא שעמדה לאבותינו… שלא אחד עמדו עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם"?

 

בלי ספק חוויה מיוחדת מאוד, מסוג החוויות שמרווין לנג, רב צבאי (צ'פלן) בצבא האמריקאי, לא ישכח כל חייו. "זה היה במהלך מלחמת המפרץ השניה, לאחר שמשטרו של סדאם חוסיין הופל. הכוחות האמריקאיים השתלטו על המדינה אבל שליטתם בשטח הייתה רופפת. במקומות רבים נמשכו חילופי ירי ספוראדיים, ותקריות חבלה וטרור היו מעשים שבכל יום".   

 

על רקע הלחימה המתמשכת התחיל לנג בהכנות לחג הפסח. "ידענו מראש שבחג הפסח החיילים יהיו בעומק השטח. הכנו מצות, יין, חרוסת ומרור. להשיג בשר כשר היה מסובך אז ביקשתי מקולונל אמריקאי שינסה לארגן עבורנו דגים כשרים. הוא חזר עם 60 קילו של סלמון קפוא".

 

בגלל המצב הביטחוני הוחלט לשנע את כל הציוד הזה לשטח באמצעות מסוק תובלה. ערב פסח תשס"ג לנג מצא את עצמו בבסיס צבאי אמריקאי בחלק הצפוני של עיראק, לא הרחק מהעיר אירביל. "נחתנו ישר לתוך סופת חול עצומה. הכול מסביב היה אובך וערפל. היינו צריכים לדבר בצעקות כדי שישמעו אותנו מעל הרוח וטרטור המסוקים.

 

מהר מאוד התברר ללנג שאם הוא רוצה לארגן ליל סדר, הוא יצטרך לאסוף את החיילים בעצמו. "הצבא האמריקאי מגדיר את החיילים היהודים כבעלי 'צפיפות נמוכה', כלומר הם מפוזרים מאוד. חייל או שניים בכל גדוד. הרוב הגדול בכלל לא ידעו על ההתארגנות לפסח והייתי צריך לקבץ אותם בכוחות עצמי".

 

מפקד הבסיס הבין את הבעיה וסיפק ללנג רכב 'הומווי' בו הסתובב בעמדות ובבסיסים הסמוכים כדי לפרסם את הסדר. לקראת ערב התחילה זרימה של חיילים למקום. הם הגיעו במסוקים, רכבי שטח, ברגל. רוב המצטרפים היו חיילי הצבא האמריקאי, אבל היו גם יהודים ששרתו בצבאות אחרים שהיו חלק מהקואליציה הבינלאומית – הולנדים, רוסים, צרפתים. מהר מאוד התברר שהאוהל הקטן שיועיד לאירוע לא יספיק לכולם והסדר הועבר למקום גדול הרבה יותר. כאשר לנג נעמד והתחיל לקדש על הכוס הראשונה המקום היה הומה מפה לפה.

 

"זו הייתה תחושה פנטסטית שקשה לתאר במילים", הוא מספר. "ליד אירביל נמצאים חורבותיה של העיר נינווה, זו שהייתה עיר הבירה של האימפריה האשורית ששלטה פעם בעולם. השרידים הללו מרשימים מאוד ועד היום מגיעים אלפי תיירים כדי לראות אותם. והנה ליד החורבות האימפריה האדירה שנמחקה ונעלמה כבר מזמן מתאספים עשרות יהודים מכל העולם, יהודים דוברי אנגלית, ועברית והולנדית ואוקראינית, והמכנה המשותף של כולם זה אותו מאורע מדהים שבו נולד עם ישראל – יציאת מצרים. כשהגענו לשירת 'והיא שעמדה' אפשר היה לחוש את החשמל באוויר. מעולם לא חשנו בעוצמה רבה כל כך בפלא הקיום היהודי". 

 

עבור חיילים רבים הסדר עורר זיכרונות רדומים. "היה איתנו לוחם קשוח שהשתתף בקרבות הקשים ביותר, אבל כאשר ביקשתי ממנו לשיר 'מה נשתנה' הוא פרץ בבכי. הוא אמר לי "תשעה חודשים לחמתי באפגניסטן וזו הפעם הראשונה שאני בוכה".

 

עבור אחרים הסדר העניק להם את ההזדמנות הראשונה להכיר את המורשת היהודית שלהם. "נשארנו ערים עד שתיים לפנות בוקר. חיילים שאלו שאלות על אלוקים, על משמעות התורה, למה לא להתחתן עם גויה, מהי זהות יהודית. פתאום כל הנושאים האלו שהיו קבורים מתחת לפני השטח צפו ועלו, והרי זו מטרת הסדר – לעורר שאלות, ללמד את יסודות האמונה, להתחבר מחדש למסורת שלנו".