שבת הגדול

השבת הסמוכה לפסח נקראת 'שבת הגדול' מטעמים רבים:

הטעם הראשון הוא שבשבת שלפני היציאה ממצרים, בעשירי בניסן, נצטוו ישראל במצוה הראשונה: "בעשור לחודש הזה, וייקחו להם איש שה לבית אבות, שה לבית" (שמות י"ב, ג'). מצוה זו, להכין את השה לפסח ארבעה ימים לפני הקרבתו, נהגה רק באותה שנה. בשנים הבאות עשו זאת רק כדי לבקר ולבדוק את השה מן המומים.

נסים גדולים נעשו לישראל באותה שבת. המצרים ראו את הדבר ושאלו: "למה לכם לקחת את השה?" ובני ישראל השיבו: "לשחטו לקרבן פסח כמצוות ה'". והיו המצריים מתרעמים מאד על ששוחטים את אלוהיהם, שהרי הם סגדו לשה, אך לא יכלו לומר דבר. לפיכך קורים לה שבת הגדול, על שם הניסים הגדולים.

לפני שלקחו ישראל שה לבית אבות למשמרת עד זמן שחיטתו, כבר נודע למצריים על מכת בכורות שעתידה לבוא עליהם ולא ידעו באיזה יום תבוא, כי פרשת: "עוד נגע אביא על פרעה ועל מצרים", בשביעי בניסן נאמרה. כששמעו המצרים שבכל בית בישראל נמצא שה קשור, היו הבכורות שלהם מפחדים, כי אמרו עכשיו המכה ממשמשת ובאה עלינו. באו הבכורות בבהלה לתוך בתי ישראל באותה שבת לדעת מה צפוי להם עתה. אמרו להם בני ישראל: "זבח פסח הוא לה'" , שיהרוג את בכורי מצרים. הלכו אל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלח את ישראל, ולא רצו פרעה ושריו לשמוע להם. עשו הבכורות מלחמה במצרים האחרים והרגו מהן הרבה, כפי שכתוב: "למכה מצרים בבכוריהם", לומר כי הבכורות הם המכים.

אנו מוצאים בכתבי חכמי הדורות, כמה טעמים נוספים לקריאת שם זה: לפי שבשבת זו נכנסו ישראל למצוות ונצטוו כל ישראל במצוה הראשונה: "בעשור לחודש הזה וייקחו להם איש שה". לכן, קוראים לשבת זו בשם זה.

טעם נוסף, כשהיו ישראל במצרים ביקש משה מפרעה יום אחד של מנוחה עבורם, ובחר ביום השבת. ובכל מוצאי שבת היו יוצאים ממנוחה ועונג ליגיעה ועינוי. ואילו בשבת זו לא חזרו להשתעבד, לכן היא נקראת שבת הגדול.

טעם נוסף כתוב בתורה: "וספרתם לכם ממחרת השבת" (ויקרא כ"ג) הכוונה למוצאי יום טוב הראשון של פסח, שמתחילים בו ימי ספירת העומר, שכן יום טוב ראשון של פסח נקרא 'שבת'. הצדוקים מכחישים מסורת זו ואומרים ממחרת השבת – שבת ממש. כדי להוציא מלבם של הצדוקים קראו לשבת שלפני פסח בשם: 'שבת הגדול', לומר שמיד אחריה באה עוד שבת, והיא יום טוב ראשון של פסח, שאחריו מתחילה מצוות הספירה.

טעם נוסף שמפטירים בשבת זו את הפטרת 'וערבה' מספר מלאכי, וגומרים את ההפטרה בפסוק של גאולה: "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" . נבואה זו מהווה את סיום כל דברי הנביאים ונחמותיהם, שהרי מלאכי הוא אחרון הנביאים. על פי טעם זה, שהשבת קרויה על שם המילה "הגדול", מובן מדוע השבת נקראת "שבת הגדול" ולא שבת הגדולה.