הקערה – קערת ליל הסדר

הקערה שעל שולחן הסדר, לא הוזכרה במשנה ובתלמוד, ומקורה בדברי הראשונים, מניחים לפני בעל הבית בקערה: מרור, חרוסת, כרפס או ירק אחר ושני תבשילין.

הסדר שמניחים בקערה

נהגו העולם כמנהג האר"י הקדוש להניח בצורה של שני סגולים, כזה: ֶ, הזרוע מימין, הביצה משמאל והמרור תחתם באמצע, החרוסת תחת הזרוע, הכרפס תחת הביצה, החזרת (מרור לצורך הכורך) תחת המרור, והטעם לכך לפי שהזרוע והביצה הם זכר לקרבן פסח וקרבן חגיגה שהם עיקר מצוות הלילה, ולפיכך מקומם בראש הקערה, הזרוע שהיא כנגד הפסח מימין, והביצה שהיא כנגד החגיגה משמאל, ולפי שהמרור בא עם הפסח כמו שנאמר "על מצות ומרורים יאכלוהו", לפיכך מניחים המרור למטה מן הזרוע שהוא זכר לקרבן פסח.

והחרוסת שהיא באה יחד עם המרור שמטבילים אותו בה, לפיכך היא מונחת תחתיו, וכן הכרפס צורך המרור הוא כמו החרוסת, שבברכתו יש לכוון על המרור, ועל כן הוא מונח בשורה אחת עם החרוסת תחת המרור.

והחזרת מונחת לבסוף מתחת לחרוסת ולכרפס, כיוון שמחזרת זו אוכלים לכורך שבא אחר המרור.

הכנת ב' תבשילין.

לאחר חורבן הבית תיקנו חז"ל להניח על השולחן בליל פסח, ב' תבשילין זכר לקרבן פסח ולקרבן חגיגה, ונוהגים לקחת לשני התבשילין בשר של זרוע עוף, וביצה, ואם יש לו שני מיני בשר, אחד צלי ואחד מבושל עדיפים הם מבשר וביצה, והטעם שעושים לקרבנות הנ"ל זֶכר, לפי שהפסח בא עם המצה והמרור, וכשאנו מקיימים מצוות מצה ומרור בליל פסח, ראוי להשלים הפסח החסר ע"י הזרוע כזכר לפסח, ולפי שהחגיגה באה עם הפסח לוקחים הביצה זכר לחגיגה.

ונחלקו הפוסקים אם הזרוע והביצה צריך לבשלן או לצלותן, דעת האשכנזים לצלות הזרוע וגם הביצה (לפי שחוששים לדעה בגמ' שגם קרבן חגיגה אינו נאכל אלא צלוי), ודעת הספרדים לצלות הזרוע זכר לקרבן פסח שנאכל צלי, ולבשל הביצה זכר לחגיגה.