פסח בשחור לבן

ההיסטוריה של עם ישראל מלאה בנבלים מרושעים שניסו להשמידו. ההגדה של פסח מזכירה לנו שבכל דור יש רשעים כאלה, ובכל פעם ה' מציל אותנו מידיהם. ובכל זאת, ההגדה בוחרת לציין אדם אחד בתור הגרוע מכולם. והזוכה התואר המפוקפק הוא… פרעה? לא. לבן, חמיו הערמומי של יעקב אבינו, שרימה את יעקב תחת חופתו ועשה כל מאמץ לרמות אותו שוב ושוב.

 

קשה להבין למה מבין כל הנוכלים, המטורפים הרצחניים והרודנים שדם יהודי רב על ידיהם, שקמו במשך 2000 שנות ההיסטוריה של עם ישראל עד לחיבור ההגדה, לבן הוא הגרוע ביותר. פרעה, מלך שפשוטו כמשמעו רחץ בדמם של 300 ילדים יהודיים מידי יום כדי לרפא את עורו, לא זכה בתואר.

 

ההגדה מסבירה שפרעה היה אויב מר פחות מלבן משום "שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ולבן ביקש לעקור את הכל." מה זאת אומרת?

 

כדי להבין את המסר הפנימי של חז"ל, אנחנו צריכים לחזור לעימות המקראי בין לבן ליעקב. אחרי שנים של עבודה עבור לבן, למרות שהוא רומה, יעקב אורז את משפחתו ומיטלטליו – שכולם נולדו והושגו בניקיון כפיים ובתום לב – ועוזב את בית לבן, לתמיד. לבן רודף אחרי יעקב, ומציג בפניו האשמה מוזרה מאוד, שפשוט משוועת להסבר: "הַבָּנוֹת בְּנתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצּאן צאנִי, וְכל אֲשֶׁר-אַתָּה ראֶה, לִי-הוּא" (בראשית לא, מג). לבן, ברוב חוצפתו, מעלה את הטענה המוזרה הזאת אחרי שיעקב מזכיר לו את עשרים שנות עבודתו המסורה, למרות שהוא רומה. איזו טענת-בעלות כבר יכולה להיות ללבן על כל מה שיעקב השיג?

 

הצבע הלבן

 

התשובה מונחת בשם "לבן". הצבע הלבן מייצג את הפוטנציאל לכל צבעי הספקטרום. מי שמסדר על גלגל את הצבעים השונים ומסובב אותו במהירות, יגלה שמשילוב כל הצבעים מתקבל הצבע הלבן.

 

כוחו של הלבן מונח בתוך הניגוד שהוא מציג. הלבן הוא הרקע האולטימטיבי לשחור, ובשפת הדיבור אנחנו משתמשים בביטוי "שחור על גבי לבן" כדי להציג את האמיתי והברור. ובכל זאת, הלבן אינו מחויב לשום צבע, ובצורתו הטהורה ביותר, הוא נשאר לבן – הפוטנציאל לקבל הכל מלבד התחייבות למשהו.

 

התכונות הייחודיות האלה מאפיינות את האדם ששמו לבן. לבן היה נוכל מושלם, כזה שיציע עסק לאחד ויסגור אותו עם אחר. הוא יכול להישמע ידידותי רגע אחד ועוין במשנהו, משנה צבעים כדי להתאים למטרותיו, אבל אף פעם לא נהיה שום דבר במיוחד. בשביל לבן, אין אמת מוחלטת, רק מרחב אינסופי של אפשרויות. הפוטנציאל לכל צבע שהוא, היה מבחינתו ממשי ואמיתי.

 

יעקב היה ההיפך המוחלט. יעקב היה נאמן ומסור לחלוטין, וגילם מחויבות איתנה למילוי רצון הא-ל. יעקב היה שחור על גבי לבן, האמת נראית ברורה יותר כשהיא על רקע לבן, ה"לבן" שבביתו הקים את המשפחה שתהפוך להיות עם ישראל.

 

הניסיון לעקור את הכל

 

לבן הבין את זה, וידע שיעקב הפך להיות נאמן ומחובר יותר לערכיו, דווקא דרך הניגוד ה"לבן" שהוא עצמו סיפק לו. טענתו לזכות בכל מה שהיה ליעקב לא הייתה טענה חוקית. זאת הייתה תביעה עמוקה יותר: "אני עזרתי לך להיות מי שאתה! אתה חייב לי." מבחינה טכנית, לבן צדק לגבי תרומתו לזהותו של יעקב. עוצמת התחבולנות והערמומיות של לבן, רק הדגישה את הניגודיות בינו לבין יעקב, מה שגרם לכל אחד מהם לדבוק עוד יותר בדרכיו. בטענה זאת, הוא חשב לקחת את כל מה שהשיג יעקב, לטעון שהמשפחה שייכת לו, ולקבוע את שליטת הלבן על השחור – להישאר בממלכת האפשרויות מבלי להתחייב לאף אחת מהן.

 

לבן טען שמשפחתו של יעקב שייכת לו, אבל זאת הייתה טענה שלולת זכות, ופשוט גילוי נוסף של כישרונו של לבן לכופף את העובדות לטובתו.

 

אילו לבן היה מנצח, הוא היה עוקר את מהותו הבסיסית ביותר של עם ישראל, והפוטנציאל להתחייב לכל דבר נעלה היה אובד. ואז, פרעה לא היה יכול להרוג את כל התינוקות היהודיים, משום שלא היו תינוקות יהודיים – אף פעם. יעקב החזיק מעמד, והשחור שעליו הוא עמד – המחויבות כלפי שמיים, כלפי הערכים הנשגבים של הקיום – גבר על השיטה הבלתי מתחייבת שייצג לבן.

 

המקובלים רואים במאבק הזה את המוטיב המרכזי של ליל הסדר, והגאון מוילנא ראה את המאבק בין יעקב ללבן כתקדים לניסיון שלנו לשמור על נאמנותנו, כשהיינו שרויים בתוך החברה הנהנתנית המצרית, שחגגה על כל האפשרויות בעולם, אך התנגדה למחויבות לכל דבר שהוא. זאת הייתה חברה ספוגה בכישוף, שנועד להגדיל עוד יותר את מגוון האפשרויות, כשטווח האפשרויות הטבעיות נגמר.

 

לגלות… כלום

 

היציאה ממצרים נותנת לנו את הכלים לעמוד מול ניסיונות דומים בדורנו, לקחת את השחור על גבי הלבן, ולצמצם אותו לגלגל הצבעים המסתחרר של האפשרויות. סיפור שסיפר אחד מרבני דורנו ממחיש את הנקודה: כפרי פשוט הלך לראות סרט בפעם הראשונה בחייו. הוא התלהב מהתמונות הגדולות, שהן יותר גדולות מתמונות החיים עצמם. המראות נראו לו כל כך ממשיים, שהוא התקרב למסך והרים את הפנס שלו כדי לראות יותר טוב. להפתעתו, כל מה שהוא ראה היה לבן.

 

ההגדה דורשת מאיתנו לראות את עצמנו כאילו אנחנו עצמנו היינו במצרים. הגלגל מסתובב מהר יותר ויותר, וכמה אלמנטים בחברה טוענים שכל רעיון האמונה ומושג האמת המוחלטת, מיושנים. ובכל זאת, כשהאדם שולח אלומת אור לעבר היחסיות, הוא יכול לראות מעבר להסברים שנשמעים מסובכים, ולמצוא רק לבן. שום דבר.

 

פסח נותן לנו את הכוח לעמוד על אמונותינו, לכוון את אור הפנס שלנו אל המסך שנראה בעיני האחרים כמציאות, ולחשוף את הלבן שהוא באמת.

[אש התורה]