פסח – הלקסיקון המלא

הלקסיקון הבא מיועד בעיקר לליל הסדר, אולם הוא כולל גם מושגים שיתכן ותפגשו בהם במהלך ההכנות לחג, או בחג עצמו.

אז שיהיה לכולנו חג פסח כשר, מובן ושמח!

ארבע כוסות

חז"ל תיקנו לשתות ארבע כוסות של יין בליל הסדר, כנגד ארבע לשונות של גאולה הכתובות בתורה. "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים…" (שמות ו', ו-ז).

הכוס הראשונה היא כוס הקידוש, השנייה – בסוף ההגדה (לאחר ברכת 'גאל ישראל') השלישית – לאחר ברכת המזון והרביעית – לאחר ההלל.

בני אשכנז נוהגים לברך את ברכת 'בורא פרי הגפן' על כל אחת מהכוסות. בני עדות המזרח מברכים רק על הכוס הראשונה והשלישית.

את כל הכוסות שותים בהסבה. רצוי לשתות יין, אבל אפשר לשתות גם מיץ ענבים (זהירות! לא מיץ בטעם…).

תכולתה של כל כוס צריכה להיות לכל הפחות 86 סמ"ק (רביעית), ויש לשתות לפחות את רוּבָּה.


הגדה של פסח

מצווה לספר בליל הסדר על יציאת מצריים. ההגדה של פסח היא נוסח קבוע של סיפור זה, כפי שנקבע על ידי חז"ל ועל כל יהודי בוגר לאומרו בליל הסדר.

מצווה על האב לספר את סיפור יציאת מצריים לבניו, ואם אין לו בנים יספרו למסובים עמו, ואפילו אם יושב לבדו יספר לעצמו.

יש הנוהגים שכל אחד מבני הבית הבוגרים יבטא כל מילה בעצמו ויש המסתפקים בשמיעת ההגדה מפיו של הקורא.

ישנם שינויי נוסח קלים בין העדות השונות, ומן הראוי שכל אחד ינהג כמנהג ביתו ועדתו.


הלל

חז"ל קבעו רצף של פרקי תהילים, הבאים להודות ולשבח את הקב"ה. נוהגים לקרוא פרקי הלל אלה לאחר תפילת השחר בראשי חודשים ובחגים.

ההלל נאמר בשלושה אופנים:

חצי הלל, הלל שלם והלל הגדול – כשכל 'דרגה' כוללת יותר פרקי תהילה לה'.

ההלל הגדול נאמר רק בליל הסדר והוא כולל את פרק התהילים: "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו" (תהלים קל"ו). באופן רגיל ההלל נאמר ברצף, אולם בליל הסדר אומרים שני פרקים לפני ברכת המוציא ואת שאר ההלל לאחר ברכת המזון.

בחול המועד פסח ובשביעי של פסח אומרים בתפילה חצי הלל.


הסבה

בעת שתיית ארבע הכוסות בליל הסדר וכן בזמן אכילת מצות המצווה, נוהגים להטות את הגוף לצד שמאל, כדרכם של אנשים חשובים בעבר, שהיו מסבים על מיטות בעת הסעודה. ראוי להכין מראש כרים וכסתות לשם הסבה נוחה. כדאי שלא להניח את הראש על כף היד, על מנת שלא להיראות כמצטערים.


חול המועד

הימים שבין החג הראשון לחג האחרון של פסח מכונים "חול המועד". בימים אלה יש להימנע ממלאכה, להוציא זו שדרושה למועד. מסיבה זו אין לכבס בגדים (מלבד בגדי תינוקות, או בגדיו של אדם שאין לו בגד אחר בכלל), לא עוסקים בטיפול בגינה (משקים רק אם הצמח עלול למות) וכיו"ב.

ראוי להימנע ככל האפשר מעשיית מלאכה אפילו לצורך פרנסה בימים אלה, מלבד במקרים קיצוניים כגון שאין לו מה לאכול, או שיש חשש של פיטורין. כמו כן מותר לעבוד לסיפוק צרכי הרבים במועד כגון: שירותי בריאות, חנויות לממכר מזון וכדומה.

בימי חול המועד ראוי לערוך מידי יום סעודות על הפת (מצה), לאכול בשר ויין, ובברכת המזון להוסיף את הקטע "יעלה ויבוא".


חמץ – איסוריו, ביטולו וביעורו

בל יראה ובל ימצא

אסור מהתורה להחזיק חמץ או שאור (בצק חמוץ שמיועד להתפחת העיסה, שאינו ראוי לאכילה בפני עצמו) ברשות יהודי בחג הפסח.

על מנת שלא לעבור על איסורים אלה, יש לבער או לבטל את החמץ עד לשעה המופיעה כ"סוף זמן ביעור חמץ" בלוחות השנה – ביום י"ד בניסן (היום שלפני ליל הסדר).

האיסור חל (לפי מרבית הפוסקים) על חמץ בגודל של 'כזית' ומעלה.

מוצרים שאינם ראויים כלל לאכילה (כולל אכילת בעלי חיים), אינם נכללים בכלל חמץ.


איסור אכילת חמץ

אסור מהתורה לאכול חמץ במשך כל חג הפסח. אכילת חמץ אסורה אפילו ב"כלשהו", ולכן חשוב לדאוג ולנקות היטב מראש כל מקום שעלול לבוא במגע עם אוכל, או עם ידיהם של הסועדים.

כיום, כשתעשיית המזון מפותחת, קיים שימוש נרחב בחומרים שמקורם בדגן כגון תמציות מאכל וכד', לכן יש להקפיד ולקנות אך ורק מוצרים בכשרות מיוחדת לפסח.


מכירת חמץ

במקרים בהם מצוי ברשותו של יהודי חמץ בעל ערך רב (כגון במפעלים ובחנויות אך גם בבתים פרטיים) ושההפסד מביעורו יהיה גדול, ניתן למכור את החמץ לגוי.

את המכירה מבצעים באמצעות נציגי הרבנות המקומית.

חשוב לדעת, שהמכירה היא אמיתית והגוי רשאי לבוא וליטול את החמץ בכל עת, על פי תנאי המכירה.