שני ירושלמים ישבו ושוחחו...

ביום י"ז בתמוז נבקעה החומה בימי בית שני וטיטוס וחילותיו פרצו לעיר | זהו סיפורם המופלא של מבקיעי החומה מן העבר השני | כיצד קמה שכונת 'מאה שערים' - הראשונה שמחוץ לחומות ולמה נקראה כך ? | בונים חורבה מחורבות ירושלים
הגדל

 שני ירושלמים ישבו ושוחחו. על מה? על ירושלים שלהם.

 

"המדהים ביותר - אמר אחד מהם- הם הגמ"חים (ארגוני גמילות החסד) הרבים שבעיר. יהודים שכל כולם עזרה לזולת, מקימים גמ"ח, בלא לצפות לטובות הנאה, בלי ביוקרטיה, בלי עמלות, הצמדה וריבית, נטו לשם מצוה".

 

"קח למשל את שכונת מאה שערים. שכונה קטנטנה, צפופה, והיא עמוסה בגמ"חים מכל המינים והסוגים. כלי אוכל לשמחות, כלי עבודה, אביזרים לחתונות, הכל. נולד לך בן ביום ששי סמוך לכניסת השבת ולא הספקת להכין חומוס מבושל ומתובל? התינוק בוכה באמצע הלילה והמוצץ נעלם? יש גמ"ח לחומוס, ויש למוצצים, והכל בסימטאות מאה שערים הקטנה".

 

כעת הגיע תורו של השני: "במאה שערים אין זה פלא. שמע סיפור קטן ותבין למה:

 

זה היה לפני כמאה ושלושים שנה. יהודים מרחבי העולם עלו לארץ ישראל, בקבוצות מאורגנות או כיחידים.פני רובם היה לירושלים שבין החומות. אט אט הלך המקום ונעשה צר. שטחים רבים לא נמכרו ליהודים, מפני צרות העין של בעליהם – אנשי כמורה נוצריים או בני דתות אחרות.

 

מחוץ לחומות שלטה השממה. אדמת טרשים בלתי מיושבת, שסכנה תמידית מפני כנופיות ערביות אורבת מכל עבר. גם הקמתה של שכונת 'משכנות שאננים' בידי השר משה מונטיפיורי נידונה, בשלב זה, לכשלון. תושבי השכונה החדשה נטשו אותה, וחזרו אל חיקן החם והמוגן של החומות.

 

ליל שבת אחד עבר הקול: ר' זלמן בהר"ן מזמין את התושבים לאסיפה במוצאי שבת בענין הישוב מחוץ לחומות. אף על פי שאנשי ירושלים שבעו דיבורים בנושא, לא היה איש שזילזל בקריאתו של ר' זלמן, שנודע כאיש מעשה שאין דבריו ריקים.

 

ואמנם, בצאת השבת נהרו כמאה איש לבית הכנסת 'מנחם ציון', כדי לשמוע מה בפיו של ר' זלמן. לאחר דברי הקדמה קצרים, קרא ר' זלמן לכל אחד ואחד מהנוכחים להוכיח את רצינותו ולהביא מאג'ינדה אחת (השווה למאה פרוטות) לקופה שייסד. עוד באותו ערב נאספו מאה מאג'ינדות, לא פחות, כמקדמה לרכישת הקרקע.

 

כעבור שנים אחדות, על הקרקע שראשית קניינה היתה באותה אסיפה, קמה ונוסדה השכונה הגדולה הראשונה שמחוץ לחומות – שכונת מאה שערים. בזכותה נפרץ המחסום ושכונות נוספות נבנו בעקבותיה.

אבל, בפרק הזמן שבין רכישת האדמה עבור השכונה החדשה ועד לתחילת בניינה בפועל, התרחש אירוע מדהים.

 

תלמיד חביב היה לו לר' זלמן בהר"ן ושמו יששכר. כשהגיע לפרקו השתדך עם בת טובים. חלפה שנה, חלפו שנתיים, ויששכר אינו נושא את ארוסתו לאשה. בא לפניו אבי הכלה וטען: או שאתה נושא את בתי כדת או שתשחרר אותה לאחר.

 

הצטער התלמיד צער רב ולא ידע מה לעשות. ומה הדבר שעיכב בעדו? העוני הגדול של משפחתו. כיצד יוכל לשאת אשה בשעה שאין בידו אפילו בגד חדש ולא פרוטה שחוקה לצרכי החתונה?

 

ראה ר' זלמן בצער תלמידו ולבו נחמץ. בתחילה חשב לסובב על הפתחים, אבל מיד חזר בו, בהכירו את תלמידו וביודעו כי לא יסכים בשום פנים ואופן לקבל מתנת בשר ודם מידי זרים.לעומת זאת אילו היה לר' זלמן כסף משלו, היו פני הדברים שונים, משום שמידת הקירבה בינו לבין תלמידו היתה כשל אב לבן.

 

אלא שגם הוא עצמו היה דחוק בממון ולא היה ביכולתו לעזור לתלמידו.

 

בן דוד היה לר' זלמן, שגם שמו היה ר' זלמן. וכיצד ידעו הבריות להבדיל בין שניהם? לראשון היו קוראים ר' זלמן בהר"ן (ראש התיבות בן הרב נחום מי שהיה רבה של העיר שאדיק) ולשני ר' זלמן בהרי"ל (בן הרב יעקב ליב'ס). ביקש ר' זלמן בהר"ן לקבל את עצת בן דודו בענין תלמידו יששכר.

 

החלו השניים מחשבים את צעדיהם: לקבץ נדבות – אי אפשר. ללוות הלוואות – כיצד יפרעו? הציע, איפוא, ר' זלמן בהרי"ל להמתין עד צאת הסוחרים ליפו לבחור אתרוגים. "נצא גם אנחנו ונבחר סחורה משובחת, ובכסף שנרויח נשיא את תלמידך החביב" – הציע.

 

ר' זלמן בהר"ן דחה את ההצעה מיד. "אם כך נעשה נמצאנו מקפחים את פרנסתם של הסוחרים הקבועים, הממתינים כל השנה לתקופה זו כדי להרוויח את לחמם ממכירת האתרוגים".

 

לבסוך העלה ר' זלמן בהר"ן עצה משלו: "הלא לא מכבר רכשנו שדה רחב ידים מצפון לחומת העיר, כדי לבנות עליו בתים. הכסף לבנין עדין אינו מצוי. הבה ונכשיר חלקה אחת לזריעת חיטה. לתקופת החציר נצבור כמות גדולה של חציר למצות שמורות, אין כל ספק שעל החיטים הללו יהיו קופצים רבים, שהרי הכל יתנו אימון מלא בי ובך ששמרנו אותן כהלכה. כך לא נקפח פרנסתו של איש וברווח  נוכל לסדר את כל צרכי החתונה".

 

עוד באותו היום ראו אנשי ירושלים כיצד שניים מיקיריה יוצאים אל מחוץ לשערי החומה, כשמעדרים על שכמם. שלושה ימים רצופים עדרו וניכשו השניים את החלקה שבחרו, עד שהיתה ראויה לזריעה. אז פיזרו גרעיני חיטה על פני החלקה החרושה. למחרת החלו לרדת גשמי ברכה והכל ידעו כי מלאכתם רצויה לשמים.

 

כעבור ימים אחדים פנו ר' זלמן בהר"ן ובן דודו ללוות כסף לצרכי החתונה, בידעם כיצד יפרעו את החוב. לא חלפו אלא שבועות אחדים עד שיששכר ובת-גילו באו בברית הנשואין.

 

בבוא עת הקציר, עמדו שני ר' זלמן מול יבולם, החיטה עמדה בקומה זקופה, צהובה, בשלה ומלאה. הם ראו במוחש את ברכת ה' והפסוק שעלה על שפתי שניהם היה "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים..."

 

מיד הפשילו שרוולים, קצרו, ריקדו, טחנו וניפו, עד שהיה בידם קמח מובחר , שמור וכשר למהדרין. בכסף שהשתכרו פרעו את חובם.

 

ועל שדה זו נבנתה  שכונת 'מאה שערים' ומכאן גם שמה והחסד הרב שבה.

 

 

עוד

בקטגוריה

עיצה איך לחוש את שלושת השבועות הלכות ימי בין המצרים

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד