התרנגול – הכפרה והכפרות

  
 
 

לפעמים נדמה שאף אנו בעוברינו ברחובות קריה ועדים אנו לעשרות ומאות העופות הממתינים לנו לעשיית הכפרות… על ידי ארגוני הצדקה השונים… חושבים אנו לרגע על מהותו של מנהג זה… כלום אכן ניתן להמיר את עוונותינו בשחיטתו של עוף זה שלא טעם טעמו של חטא? לפעמים אף נדמה כי יש בכך משום צער בעלי חיים אלו… שכן מסכנים עופות אלו… שאינם יודעים כי שעתם קרובה היא עד מאד… במקומינו…

אכן, תחושה זו קשה היא, מעוררת ביקורת נוקבת ומציקה, מעוררת היא אף התייחסות בלתי נכונה לענין קדוש זה שהונהג בידי חכמי ישראל – עריכת כפרות…

אולם נדמה כי תחושה זו בטעות היא יסודה, שכן עוד לא השכלנו להבין דיו את משמעות סדר הכפרות… עוד לא השכלנו להבין כי מנהג ישראל דין הוא, וכיון שכן לא יעלה על דל מחשבתנו לצער בעלי חיים לחינם, לא יעלה על דעתנו לחשוב… כי בכך תמו עוונותינו… בהעבירנו תרנגול מעל ראשנו… שהרי אם כן, יום הכיפורים מיותר הוא?! שהלא עוונותינו כלו ואינם…

ואכן משמעות מיוחדת למדנו בעשיית מנהג הכפרות…

וכך מובא במדרש  (בראשית רבה פרשה צג), אבא כהן ברדלא אמר, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה… יוסף קטנן של שבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו, כמש"כ 'ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו' לכשיבא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, שנאמר (תהלים נ) אוכיחך ואערכה לעיניך על אחת כמה וכמה!

וכבר עמדו על כך גאוני עולם, כלום מצינו מקום בתורה בו הוזכרה תוכחתו של יוסף לאחיו? וכי בכך שנאמר ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו ישנה משמעות לומר כי יוסף הוכיחם?

אך לכשנעיין בסיפור וסדר הדברים נווכח איפה כי תוכחה רבת עוצמה נאמרה כאן על ידי יוסף לאחיו…

יוסף הצדיק 'דאג' כי גביעו גביע הכסף יינתן באמתחתו של בנימין אחיו… הם לא חשבו על מזימה כזו או אחרת אף לא לרגע, וודאי שלא העלה אחד מהם לגנוב את גביע הכסף מבית המלוכה… ואשר על כן כאשר הגיע שלוחו של יוסף לדרוש את הגביע… הבטיחו כולם פה אחד 'אשר ימצא איתו מעבדיך, ומת'  (כמבואר בראשית פרק מד) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה: הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ כֶּסֶף אוֹ זָהָב: אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת וְגַם אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים: אולם השליח ענה להם כי אין הוא דורש עונש מוות על כך… ואף לא יצטרכו הם להיות לו לעבדים… אלא: אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם!

ומדיבורים למעשים…

וַיְמַהֲרוּ וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת אַמְתַּחְתּוֹ אָרְצָה וַיִּפְתְּחוּ אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ: וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן: וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה: וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה:

וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי: וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ:

יהודה לוקח את הענינים לידיו… שכן הבטיח לאביו שישיב את בנימין חזרה…

אולם כאן מתרחשת לה תפנית חדה…

יהודה שאך מקודם אמר: אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת ! כעת  מחליט הוא שוב להפוך את הקערה על פיה, שוב אין הוא מסכים למה שקורה כאן, אין הוא מסכים להתמודד מול האמת המתגלית כי הגביע נמצא באמתחתו של בנימין ואחת דתו להמית… ולכל הפחות להיות לעבדו של המשנה למלך…

ומיד, ויגש אליו יהודה, וכפי המתואר בדברי חכמינו ז"ל בשאגה רבת עוצמה זעזע את כל ארץ מצרים! שוב בא הוא להרוג את יוסף…

על מה ולמה? הלא הבטיחו כולם גם יחד כי את אשר ימצא הגביע בידו יומת! וכעת מבקש להחזיר את הגנב בכבודו ובעצמו אל בית אביו?

התשובה היא, כן!

מבקש יהודה בתחנונים מחד, ובהזהרה מאידך, להחזירו אל אביו ומבקש להיות לעבד תחתיו… וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו: כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי:

יהודה אינו מהסס, יהודה הולך על הקופה כולה… ומכריז מלחמה! יהודה אינו נרתע ממאומה… יודע הוא כי מצבו הבריאותי של אביו אינו כתמול שלשום… יודע הוא כי לאחר שנדמה לאביו כי שיכל את בנו אשר כל כך אהב יוסף… לא יוכל לעמוד מול שכול נוסף… מול צער נוסף שמעתה אף בנימין איננו…

ועל כן מכריז יהודה ואומר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, או שתשחרר את בנימין או שאהרוג אותך!

כיצד נוהג יוסף ברגעים אלו?

מעידה על כך התורה וכותבת: (בראשית מה, א-ג) וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו:

לשם מה שאלם יוסף 'העוד אבי חי' וכי דבר זה לא נאמר לו אך לפני דקות ספורות כי כל הסיבה למהומה רבה זו היא משום בריאותו של האב? ומדוע לא יכלו אחיו לענותו תשובה… כי נבהלו מפניו?! ממה הם נבהלו כלום לפני דקות ספורות הודיעו לו על הכרזת מלחמה וכעת הרי הם מפחדים?

תשובה לדבר…

יוסף פונה לאחיו, המחליטים 'להתאבד' לטובת חיי אביהם, שחלילה לא יקראנו אסון… כאשר ישמע על הטרגדיה הנוספת שפקדה את משפחתו… ואומר להם את הדברים הבאים:

אנא אחי, שימו ליבכם והאזינו לדבריכם…

לכבוד אבא ולחייו חוששים אתם עד מאד, עד כדי כניסתכם לכלל סכנה בהכרזת מלחמה זו… אך אם כן הוא, מדוע לפני כעשרים ושתים שנה לא דאגתם לכבודו ולבריאותו של אבא? היכן הייתם עד עתה כאשר אבא יושב באבלו ומתפלש באפר כשהוא לבוש בשקו? כיצד אתם מספרים לי כעת 'סיפורים' כאשר אבא עד עתה יושב בצערו בגין דבריכם 'חיה רעה אכלתהו'???

ועל כך נאמר וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו! אכן דברי תוכחה קשים מנשא עד כי נאמר במדרש כי פרחה נשמתם מגודל הבושה…

על כך נאמר, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, לכשיבא הקב"ה ויוכיח את כל אחד ואחד על אחת כמה וכמה שהבושה תהיה גדולה לאין ערוך!

ולא זו בלבד…

באותו המדרש נאמר קטע נוסף…

אוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה… ממי נלמד זאת? לא רק מיוסף הצדיק! אף לא מצדיק גדול אחר כדוגמתו… אלא מבלעם הרשע!

בלעם חכם של העובדי כוכבים לא יכול לעמוד בתוכחתה של אתונו, כמו שכתוב (במדבר כב) ההסכן הסכנתי לעשות לך כה? ויאמר לא!

מהי תוכחת אתונו של בלעם?

מתארת התורה כי האתון פתחה את פיה ותאמר לבלעם: (במדבר כב, ל) וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא:

מעתה, על אחת כמה וכמה עת יבא אלוקים עמנו במשפט ויאמר לו כך וכך עשית… בזה חטאת ובאחר פשעת… ביטלת אתמול… וזלזלת שלשום… לא יוכל האדם להתחמק מן האמת ומן המציאות המרה… יהא האדם מוכרח להודות, להכיר ולומר… אכן , חטאתי, עויתי, פשעתי!

אמנם אף לנו יש אתון… כאתונו של בלעם…

עומד לו האדם בערב יום הכיפורים, יוצא לרחובה של עיר על מנת לקחת תרנגול ולערוך בו כפרות… וכך אומר האדם…

'זה חליפתי… זה תמורתי… זה כפרתי… זה התרנגול ילך למיתה ואני אכנס ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום…'

לו היה ניתן לתרנגול יכולת לדבר… אילו היה מקבל את אותה אפשרות נדירה שקיבל אתונו של בלעם… היה צועק ומקרקר קול רם…

יהודי יקר ונכבד… האינך בוש ונכלם? אתה עשית את כל העוונות שבעולם, חטאת ופשעת במשך שנה שלימה, ואני כפרתך? האם אני חטאתי עוויתי ופשעתי??? מדוע שאלך אני למיתה ואתה תכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום???

אכן, צודק הוא התרנגול… אילו יכל להביע את רחשי ליבו… לבטח, היה צועק זאת בקול בוכים… ומִשכך, על סמך מה נערוך בימים אלו את פדיון הכפרות?

אמנם…

אילו היה היהודי חוזר בתשובה כראוי… אילו היה מתקן אורחותיו ומגיע ליום הכיפורים כבעל תשובה אמיתי… אילו כל חפצו אינו אלא לתקן ולכפר על אשר עיוות בעבר… ניחא! התרנגול לא היה טוען כנגדו מאומה… שכן יודע הוא התרנגול את תפקידו עלי אדמה… יודע כי בשולחן השבת נשמח ונאכל את בשרו…

אולם…

אין הוא מסכים להיות… 'פראייר…'

אין הוא מסכים שיובילוהו לשחיטה כשהוא מלא בעוונות ובפשעים של אדונו… אין הוא מסכים לשלם על דבר שאין בו תכלית… על דבר שאין לו תקנה!

הוא כן מסכים… הוא מסכים להיות מובל לשחיטה כאשר סרו עוונותיו של האדם, באמת! כאשר החרטה היא חרטה כנה ואמיתית… ששוב לא ישוב לזה החטא לעולם…

כקרבן החטאת, העולֶה לרצון לפני ה' שהאדם יודע כי ככפרה על מעשיו… נשחט הקרבן… והוא כמעט ומרגיש את סכין השחיטה חותכת בבשרו החי…

כקרבן החטאת, העולֶה לרצון לפני ה' עת מפשיט הכהן את עורו… והוא כמעט ומרגיש כאילו את עורו מפשיטים כעת מעליו…

אכן, עת באים אנו לערוך את מנהג הכפרות… נערוך חשבון נפש נוקב עם עצמינו… על מעשינו ומעללינו… נשוב בתשובה שלימה לפני ה'… ומאז יבא תרנגול זה כחליפתנו, תמורתנו וככפרתנו… ואנחנו נלך ונכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום.

גמר חתימה טובה!

 

 

 

לתגובות: Shlomogrin@gmail.com

להזמנת הרצאות: 054-8433102