על חטא שחטאנו…

  
 

האולם הגדול בארמון המלך קושט במיטב כלי התפאורה ולפי כל כללי טקסי המלוכה. האישים הנכבדים שהוזמנו לאירוע המיוחד תפסו את מקומם שיוחד להם. – עוד מעט יגיע בן המלך "יורש העצר" המיועד ויציג את עצמו בפני האורחים כולם. שרי המלך והאישים הנכבדים יכירו מקרוב את מי שמיועד להיות המלך של מדינתם.

 

באותה שעה ישב המלך בכבודו ובעצמו שהכיר את בנו ואת בערותו, ושקד עם בנו על כל כללי המלוכה, על סגנון הדיבור ועל אופן התייחסותו לכל איש ואיש:

בפנייתו לשר נכבד עליו לפנות בתואר "כבודו", ולאיש הפשוט יפנה בתואר "אתה", על ברכה אישית עליו לומר "תודה רבה" ועל איחול כללי עליו לומר "חן חן". את דבריו בציבור עליו לפתוח ב"ערב טוב לכל המשתתפים" וסיום דבריו צריך להיות "אני מודה מקרב ליבי לכל המברכים". – בכך ציפה המלך יותיר הבן את רישומו על השרים שבבוא העת יקבלו כראוי את מלכותו והנהגתו.

 

 

הרגע המיוחל הגיע, ההתרגשות אפפה את המלך, הנה הנה תראה האומה כולה ב"חכמת" בנו המיועד ליורשו.

 

בצעדים מדודים נגש הבן לעבר הבמה המיוחדת והחל לחזור על דברי המלך –

 

 "כבודו, אתה, תודה רבה, חן חן, ערב טוב לכל המשתתפים, אני מודה מקרב ליבי לכל המשתתפים…"

 

ופני המלך חפו.

 

 

* * *

 

עכשיו נתאר לעצמנו כיצד אנו נראים ביום כיפור שעה שאנו אומרים בחפזה על חטא, על חטא, על חטא, על חטא… מבלי משים מה אנו אומרים ומתי צריך לומר. מבלי שאנו יודעים את חומרת החטא ועונשו ומבלי שאנו יודעים את משמעות האמירה הזו.

 

וכה כתב רבינו יונה "צריך שילמד גנות העבירות וההפסד והאבדן הנמצא בהן להרחיק נפשו מהם… וזאת הידיעה תקרא מוסר" (ש"ג ג').