הא' ב' של יום כיפור

  
 

מלאכים ליום אחד

 

מהם מלאכים? מלאכים הם ישויות רוחניות שכל תכליתן לקיים את רצונו של הבורא יתברך.

 

ביום כיפור, כל יהודי הופך להיות מלאך. המהר"ל מפראג מסביר, שמטרת כל המצוות הקשורות ביום זה, היא להרחיק את האדם ככל האפשר מהגשמיות, עד שיהיה דומה למלאך ממש.

 

כפי שהמלאכים "עומדים" סביב לכסא הכבוד, כך גם אנחנו עומדים בבית הכנסת במשך רוב היום. כמו שהמלאכים "לבושים בלבן", כך גם אנחנו נוהגים ללבוש בגדים לבנים; וכמו שהמלאכים אינם זקוקים למזון ושתייה, כך גם אנחנו, לא אוכלים ולא שותים.

 

חמישה היבטים

קיימים חמישה היבטים גשמיים, מהם אנו נמנעים ביום כיפור:

  • אכילה ושתייה.
  • רחצה.
  • סיכה – משיחת הגוף בשמנים ומשחות.
  • יחסי אישות.
  • נעילת מנעלי עור.

במשך השנה אנשים רבים אינם מתפנים מעיסוק בגשמיות – אכילה, עבודה, זוגיות, חומרנות (הנעלים מסמלות אספקט זה) והנאות הגוף (מסומלות ע"י סיכה). ביום כיפור אנחנו מניחים בצד את העיסוק בחומר ומכוונים את סדר העדיפויות שלנו לדברים נעלים ורוחניים יותר. כותב הרב אליהו דסלר:

 

"עיצומו של יום הכיפורים, יש לו כוח מיוחד, שה' יתברך הסיר את ה'שטן' ממנו. לא שביטל את 'יצר הרע' לגמרי, אלא חסם בפני פעולותיו, הפיל עליו תרדמה. מכיוון שהאבן המטמטמת את הלב אין בה כוח להשפיע, הרי השער פתוח והתשובה קלה ביותר."

 

כלומר, כוחו של ה"יצר הרע" המעכב את התקדמותנו הרוחנית, נחלש ביום כיפור ומאפשר את התחדשות הכמיהה לעליה רוחנית. כמיהה שהיטשטשה משך השנה בשל ריבוי העברות, וביום כיפור, מביאה אותנו לרמה גבוהה יותר של סליחה וכפרה.

 

תשובה ומחילה

לאחר חטא העגל, התחנן משה בפני הקב"ה שיסלח לעם ישראל. לבסוף, ביום כיפור, התקבלה תשובתם, ומשה הוריד את הלוחות השניים.

 

מאותו יום והלאה, נושא בחובו כל יום כיפור, כוח סגולי מיוחד המאפשר ליהודי להיטהר מהעוונות שעשה ולפתוח בדף חדש.

למרות שיום כיפור מכפר על חטאי האדם כלפי הקב"ה, הוא אינו מכפר על עבירות שבין האדם לחברו. לכן, המנהג היהודי הוא לבקש סליחה ומחילה, בתקופה שלפני יום כיפור, מחברים, קרובים או מכרים, אשר יתכן ופגענו בהם במהלך השנה.

 

צום יום כיפור

הצום מתחיל מעט לפני שקיעת החמה, ומסתיים 25 שעות לאחר מכן, עם צאת הכוכבים.

 

קיימת מצווה מיוחדת, להרבות באכילה במשך כל היום עד לסעודה המפסקת וזאת מהסיבה שאנו בניו חביביו של הקב"ה והוא אינו רוצה שנתענה יתר על המידה.

 

בנוסף, על מנת להקל על הצום, כדאי להתכונן אליו מראש וביום שלפני הצום להשתדל לשתות הרבה ולאכול משהו קל כל שעתיים. בסעודה המפסקת לעומת זאת, עדיף שלא להגזים באכילה, על מנת שלא לזרז את תהליך העיכול. לא כדאי לשתות קפה, קולה או משקאות אחרים שמכילים קופאין ומזרזים את הפרשת הנוזלים מהגוף. אנשים שרגילים לשתות קפה, עלולים לסבול מכאבי ראש במהלך הצום. על מנת למנוע תופעה זו מומלץ להפחית בהדרגה את צריכת הקפה, בשבוע שלפני יום כיפור.

 

לאחר סעודה, מרגישים תחושת צמא, לכן כדאי לסיים את הסעודה המפסקת זמן מה לפני השקיעה, ולשתות. כמו כן – שתיית מים פושרים עם מעט סוכר, עשויה להקל על תחושת הצמא במהלך הצום.

 

במקרה של מחלה

אדם חולה, שלדעת הרופאים הצום עלול להביאו לידי סכנה, צריך לאכול ולשתות בכמויות קטנות. (אכילה לשיעורין).

 

יש לחלק את המזון עבור החולה, למנות קטנות, המכילות כל אחת עד 90 סמ"ק. החולה יאכל מנה אחת, וימתין 9 דקות בטרם יוכל לאכול את מנת המזון הבאה. כך, הוא יכול לאכול מעט, להמתין 9 דקות, לאכול שוב וחוזר חלילה במשך כל היום.

 

לגבי שתייה, עליו להשתדל ולא לשתות בכל פעם יותר ממה שמכונה בתלמוד "מלוא לוגמיו" – כמות הנוזלים שממלאת לחי אחת של האדם. כמות זו משתנה מאדם לאדם, והיא נעה בסביבות ה-80 סמ"ק. גם כאן, יש להמתין 9 דקות לפני הלגימה הבאה.

 

מהו ההבדל בין אכילה רגילה, לאכילה של שיעורי מזון קטנים? על פי ההלכה היהודית "אכילה" משמעותה, אכילת כמות מזון מסוימת (שיעור), במשך זמן מסוים. אם נאכלת כמות קטנה יותר, או שהכמות נאכלת לאט יותר, זו אינה "אכילה" אלא "טעימה" – אף על פי שגם טעימת מזון אסורה ביום הכיפורים, יש מקום להקל במקרה של סכנה.

 

ההלכה מוצאת לנכון לאפשר לנו פתרונות אלה, משום שאכילה ביום כיפור נחשבת לאחת מן העבירות החמורות ביותר בתורה. ולכן, גם כאשר יש צורך להקל בנסיבות שונות, מנסים להקטין ככל האפשר את מידת ההקלה, ובמקרה זה, לא לעבור על "אכילה" מהתורה.

 

שימו לב לכך שההתייחסות לאכילה ולשתייה היא כאל שתי פעולות שונות, כלומר, החולה יכול גם לאכול וגם לשתות במהלך אותן 9 הדקות, והכמויות אינן מצטרפות זו לזו.

 

על אף כל הנכתב לעיל, אם אכילה ושתייה בכמויות כאלה, עדיין אינה מספיקה, החולה יכול לאכול ולשתות כרגיל. לאחר האכילה עליו לברך את ברכת המזון בתוספת "יעלה ויבוא".

 

מה עושים במקרה שדעת החולה שונה מזו של הרופא? אם החולה בטוח שהוא חייב לאכול על מנת למנוע סכנה בריאותית, אנחנו סומכים על דעתו, גם אם דעת הרופא שונה. במצב ההפוך, כשהחולה מסרב לאכול על אף אזהרת הרופא, עלינו לשדל את החולה לאכול, משום שיתכן שכוח השיפוט שלו מוטעה בגלל המחלה.

 

נסיים בברכת צום קל, ושיהיה לכולנו יום כיפור עם הרבה משמעות!

 

 

[מתוך אתר אש התורה]