ההיטהרות וההזדככות של יום הכיפורים

ההיטהרות וההזדככות של יום הכיפורים, מפנימות ומחדירות לליבו של כל יהודי את המבט הנכון על המתרחש בעולמנו. יום זה הוא גמר החיתום של הימים הנוראים, של ראש השנה ועשרת ימי התשובה. בימים אלה נכנס היהודי לאטמוספרה אחרת. כל ענייני העולם מתגמדים ומקבלים פרופורציה שונה. לפתע נשפך אור חדש על כל תהלוכות העולם המונהג בידי מלך מלכי המלכים, עד אשר מקרב הלב מתפרצת התפילה, שייתן ה' ויזכו כל ברואי עולם להכיר באמת הנצחית- "ויבין כל יצור כי אתה יצרתו".

 

ביום הכיפורים כל יהודי מתעלה מעל עצמו, מתנתק מהבלי היום יום, מיטהר משגרת החומריות ומשתוקק אך ורק להתקרב לבוראו ולחסות בצל כנפי השכינה. ביום זה, אפילו השטן אומר בפני בורא העולם "יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת בשמים, מה מלאכי השרת אין להם אכילה ושתייה, כך ישראל אין להם אכילה ושתייה ביום הכיפורים; מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם, כך הם ישראל שלום מתווך ביניהם ביום הכיפורים. והקדוש ברוך הוא שומע עדותן של ישראל מן הקטגור שלהם, ומכפר על המזבח ועל הכוהנים ועל כל עם הקהל למגדול ועד קטן" (פרקי דרבי אליעזר, פרק מ"ו)

 

בימים אלו אנחנו שופכים ליבנו בתפילות "אבינו מלכנו", וככל שאנו מתבוננים בתחינות אלו, אנו מכירים ומבינים, שכל צרות הכלל והפרט, יסודן בגזירת שמים. ואם מידת הדין מכה בנו, ואיננו מסיקים את המסקנות הנכונות, הרי אומר לנו הבורא: "לשווא הכיתי את בניכם, מוסר לא לקחו"

 

כך חש בעבר כל יהודי. בעת צרה, בזמן מלחמה, יש רק כתובת אחת: "שובה ישראל עד ד' א-לוקיך". למעלה מכך, מצינו בדברי רבנו חיים מוולוז'ין זצוק"ל, בדרשתו לימים נוראים, שהחרב הנוקמת הבאה על עם ישראל ממלאת בדורות האחרונים את מקום ההתעוררות שהייתה מכוח תוכחת הנביאים ומהשראת הקדושה בקרבנו. שכן ככל שגברה תרדמת העם, כך היה צורך באמצעים חזקים יותר כדי לעוררו.

 

דרך משל, כמו מלך שהיה לו בן יחיד, ונפל הבן למשכב בחולי גדול וכבד, ואמרו הרופאים שאין תרופה למכתו אם לא שימעט בשינה, והלך אביו במר נפשו ונטלו ממיטתו הכבודה והשכיבו ארצה כדי שלא יוכל לישון הרבה, אבל ראה אביו שעדיין לא הועיל כלום, עד שהוכרח אביו המלך הרחמן להניח חרבות וסכינים תחתיו כדי שלא יוכל לישן. והנמשל מובן, כי בהיותנו שוכבים על מיטת המלך, היינו בהיות בית המקדש קיים על מכונו ובהשקט ובשלווה, כמו שנאמר 'הנה מיטתו שלשלמה', היינו ישנים מהיות דופק על פתחי התשובה לשוב אל ד' בלב שלם. ומחמת זה הגברנו עוד יותר כוח הס"מ הוא יצר הרע על עצמנו. לכן הוכרח להחריב את הבית והשכיב אותנו בגלות. וכאשר רואה אבינו מלכנו מלך מלכי המלכים שלא הועיל לנו גם בזה, ועדיין אנחנו ישנים מעשות תשובה לפניו ית"ש, אז הוא שולח על העולם חרב נוקמת ר"ל, כדי לעורר אותנו מעט שלא נישן מהיות דופק על פתחי התשובה, כאשר בעונותינו הרבים עינינו ראו בזה השנה ודאשתקד, שנהרגו כמה נפשות מישראל, וכמעט לא היה בית אשר אין שם מת- ד' ישמרנו.

 

אכן, היהודי חייב להכיר, שגם הצרות נובעות מאהבת ד', ותכליתן להיטיב עם בני ישראל. אך כאשר אינו מפנים הכרה זו, הרי הוא, האדם, לוקה בהסתר פנים, ואינו משכיל לראות את פני ד' המתגלים במידת הדין, כי תפקידו לדעת שגם זו לטובה, באם רק יוסקו המסקנות הנכונות.

 

גמר חתימה טובה.

 

[יתד נאמן]