לראשונה בחייהם תפילה ביום כיפור

 

 

 

זאב הלמן, הקיבוצניק המבוגר מבית קשת, זה שלקח על עצמו לטפל בכל ענייני בית הכנסת החדש, נעמד מול הקהל הגדול שגדש את הרחבה, ופתח בנאום מרגש. עמדנו מהצד ואי אפשר היה שלא להתרגש יחד עמו, ואף להזיל דמעה חמה מול הדברים ולנוכח המעמד ההיסטורי. "אנחנו נמצאים היום בין שתי פרשיות; פרשת כי תבא ופרשת נצבים וילך. אחרי שזכינו למימושו של הפסוק ' כי תבא אל הארץ אשר ד' אלוקיך נותן לך וירשת וישבת בה', עכשיו אנו זוכים למימוש הפסוק בפרשה הבאה; 'אתם נצבים היום לפני ד' אלוקיכם' כשאנחנו זוכים לחנוך בית כנסת בפעם הראשונה בקיבוץ קשת".

 

ערב הימים הנוראים יצאנו לסיור מרתק באיזור הצפון, כדי לעמוד מקרוב אחר ההתארגנות הגדולה של ארגון "אילת השחר", לקיים תפילות בקיבוצים בכל רחבי הארץ, אם בראש השנה אך בעיקר ביום הקדוש, יום הכיפורים.

 

"אני פונה בדרך כלל דרך אנשי קשר שיש לנו מהפעילות השוטפת, בין אם זה מפעל החברותות שיש לנו בין אברכים ונשותיהם, הלומדים באמצעות הטלפון עם אנשים חילוניים בכל ערי הארץ, וזה כולל גם אנשי קיבוצים רבים, כך גם מאברכים שפעילים במסגרת הארגון המתגוררים באופן קבוע בקיבוצים ובישובים ומהווים גרעין לפעילות התורנית בכל האזור. יש גם אנשים שהגענו אליהם דרך פעילויות מגוונות שאנחנו עושים, אם זה בר מצוות, פדיון הבן ועוד".

 

ומה קורה במקומות שאין לך שום איש קשר? שאלנו. "אז אנחנו פונים דרך הרכזים בקיבוץ האחראים על תחום תרבות וחינוך, ומציע להם את הרעיון לארגן תפילה במנין בימים הנוראים. לא תמיד הענות היא מיידית, וברוב המקרים צריך להתקשר שוב ושוב, וגם אם הגעתי כבר למישהו שנמצא בתהליכי התקרבות ליהדות ולשמירת תורה ומצוות, הרי שבדרך כל האנשים האלו חוששים לפעול בנושא, כי הם מבקשים שלא לחשוף את עצמם שהם בתהליכי התחזקות. בדרך כלל שולחים אותי מאחד לשני, וגם מזהירים אותי שבשום פנים ואופן לא אספר ממי קבלתי את מספר הטלפון, אבל כבר היו מקרים שפניתי לרכזי תרבות ונעניתי בחיוב".

 

שמענו ממנו עוד פרטים רבים ומעניינים, אך הדרך הארוכה התקצרה לנו ואנו נמצאים כבר למרגלות הר תבור בשערי קיבוץ בית קשת. האזור כולו מדהים ביופיו. יפי הבריאה. לא הספקנו להתפעל הרבה מהאזור הגלילי המיוחד, כאשר לאוזנינו כבר הגיעו הדי הרמקולים מהם בקעו שירי שמחה יהודיים. כבר בכניסה ניתן היה להרגיש בתכונה הרבה לקראת המעמד ההיסטורי של הקיבוץ שנוסד לפני 66 שנה על ידי אנשי הפלמ"ח. אם כל הדרך חשבנו על בית הכנסת שנפתח באחד המבנים הישנים של הקיבוץ, הרי שמיד כשהתקרבנו עמדנו נפעמים לנוכח המבנה החדש והמפואר, שתוכנן ונבנה לפרטי פרטים, אך מה שיותר הפתיע אותנו, היו כל אותם עשרות רבות מאנשי הקיבוץ שהגיעו למעמד בלבוש חגיגי, שהיו מרוגשים עד מאד.

 

ואז התחיל המעמד בהכנסת שלושה ספרי תורה לארון הקודש בהיכל בית הכנסת. קשה להביע עלי כתב את המחזה המיוחד, כאשר ראינו את הקיבוצניקים רוקדים ומפזזים עם ספרי התורה. השמחה בקעה ורוממה את כולם.

 

ראש המועצה האזורית גליל תחתון, מוטי דותן, היה נרגש מאד במעמד ולאחר שסיים את דבריו, ניגש לרב רענן ואמר לו:"כל בית הכנסת הזה הוא בזכות האיש הקדוש הזה, הרב סדובסקי, שהבאת לכאן כדי לקרב את התושבים ליהדות. לי נשאר בסך הכל רק דבר אחד לעשות- לא להפריע". ואכן חתן השמחה היה אברך צנוע ויקר, אשר לפני מספר שנים הגיע לקיבוץ בית קשת, ועשה שם מהפיכה אדירה. מכל עבר ניתן היה להבחין באותות החיבה שרוכשים לו חברי הקיבוץ, על כל מה שעשה ופעל במשך כל השנים, כדי לקרב במאור פנים ובסבלנות אין קץ עוד יהודי ועוד יהודי לאביו שבשמים.

 

הרב רענן נזכר בקורות הימים ההם, כאשר הגיע בראשונה לבית קשת, כדי לרחרח מה ניתן לעשות בקיבוץ "כשנכנסתי לקיבוץ בפעם הראשונה לפני יותר משש שנים, הדבר הראשון שניסיתי לברר כדי לקבל מושג ראשוני מה קורה בקיבוץ, היה לשאול את האדם הראשון שיקרה בדרכי, האם והיכן נמצא בית כנסת. זה היה שעת צהריים של יום קיצי, וחברי הקיבוץ היו ספונים בבתיהם,. ואז נתקלתי בשני אנשים ובאותו שלב לא ידעתי במי מדובר. שאלתי אותם; יש כאן בית כנסת? לשמוע השאלה פרצו השניים בצחוק גדול. ואז הוא לקח אותי למוסך של הקיבוץ והראה לי שם את החדר הקטן שלהם. "אתה רואה , כאן זה מקום היחידי שבשר חזיר לא נכנס".

 

הרב רענן מדגיש בפנינו, כי מאז אותו ביקור זרמו מים רבים, ובשנים הראשונות נהג בעצמו להגיע לבית קשת כדי לארגן את התפילות בימים הנוראים. זה היה תהליך ארוך עד שהקיבוץ המרוחק ביתור החליט להקים בית כנסת חדש ומפואר. האווירה בקיבוץ השתנתה מהקצה אל הקצה, ולא רק באווירה אלא גם במעשים, אבל זה לקח הרבה זמן והרבה מאמץ ופעילות עד שהגענו ליום הגדול הזה. וחשוב שתדע, שהשינוי שהתחולל כאן, גרם לשינוי באווירה בכל הסביבה.

 

■■■

 

בהמשך הסיור נכנסנו לביקור קצר בביתו של פעיל "אילת השחר" בכפר תבור. קשה להאמין כיצד יכול אברך אחד בודד לעשות מהפיכה כה אדירה באחד מראשוני הישובים בארץ (נוסד לפני 110 שנים), שמרבית תושביו אינם נמנים עם ציבור שומרי התורה, וכיום אפשר כבר לספר על קהילה דתית שמונה כמאה משפחות! הרב אליהו קידם את פנינו בשמחה גדולה, עם הכנסת אורחים מופלאה ביותר..

 

כפי שציינו קודם, רבים מבני הקיבוצים שמבקשים ואף משתפים פעולה בכל הקשור לקיום מניינים בימים הנוראים. מעדיפים שלא נחשוף את שמם וזהותם. ובצדק, אף בשיחה שקיימנו עם חבר קיבוץ שמאחורי הקלעים פועל ללא הרף כדי שיתקיים מנין הוא אומר לנו, שאין לו ספק בחשיבות העצומה של קיום התפילות. "אמנם בראש ובראשונה אני מעונין שיתקיימו תפילות כדי שיהיה לי היכן להתפלל , אבל אני גם בטוח שיצטרפו מתפללים נוספים מחברי הקיבוץ, וההשפעה לכך תהיה גדולה מאד על כל ההמשך".

 

בהמשך הדרך מספר לנו יו"ר ארגון "אילת השחר", כי השנה יתקיימו מנינים בלמעלה מ-80 קיבוצים וישובים, כאשר בשלושים מהם תהיה זו השנה הראשונה או השניה בהם יתקיים מנין בקיבוץ. "אנחנו רואים כאן תופעה מאד מעניינת, כאשר מצד אחד אפשר לראות באופן מוחשי במושג של ירידת הדורות בשנים האחרונות, אבל מנגד אנו רואים פתיחות, סקרנות ואף רצון להתחברות בתוככי הקיבוצים. מעיין עליית הדורות".

 

יחד עם זאת ישנו קומץ של קיבוצים שרובם משתייכים לשומר הצעיר שעדיין דבקים בדתם שלא לקיים תפילות אפילו ביום הכיפורים. אך גם בהם כבר אפשר להבחין בשנוי גוון. "לפני כשלוש שנים כשהעלנו את הרעיון היתה התנגדות מוחלטת ואפילו מעין סלידה. בשנה לאחר מכן היתה נכונות להקשבה וחשיבה ולבסוף דחיה, ובשנה זו, ביום כיפור הקרוב, הנושא יעלה לדיון בקיבוץ; 'פנינו לאן ומהי משמעות יום הכיפורים לגבינו' מניסיון העבר יש לקוות ייפתח פתח לקיום מנין ראשוני".

 

הרב רענן מספר, כי ישנם קיבוצים אשר החלו את התהליך הזה לפני כחמש שנים ובשנה שעברה כבר התקיים מנין לראשונה בהשתתפות קומץ חברים, ולצורך התפילה הקצתה המזכירות את המבנה המרוחק ביותר מבתי החברים. "השנה מזכירות הקיבוץ חשה בהתעניינות וברצון הגובר של התושבים לקיים את התפילה ולכן התפילה תתקיים במרכז התרבותי של הקיבוץ (כך בקיבוץ שמיר של השומר הצעיר באצבע הגליל).

 

יחד עם זאת מדגיש הרב רענן, כי בחלק גדול מהקיבוצים התפילות לא מתקיימות בימים נוראים, ובעיקר ביום הכיפורים, לא עקב התנגדות רעיונית אלא מחוסר ענין. "לא היה בנמצא מישהו שיארגן את המנינים. לחברי הקיבוצים אין מסורת ורובם המכריע לא השתתפו מימיהם בתפילות ואינם מכירים את סדר ומנהגי התפילה. כך לדוגמה, במרבית המקומות את כל המושג של תקיעת שופר הם משייכים ליום הכיפורים ולא לראש השנה".

 

אך עם עובדות לא מתווכחים. בכל מקום בו "אילת השחר" קיימה מנין ביום הכיפורים, התקבלה פניה בשנה שלאחריה לקיים את המנין באותה מתכונת של השנה שעברה. "כמעט בכל קיבוץ שקיים מנין, התקיימו לאחר מכן פעילויות שונות במהלך השנה, אם זה בחגים אחרים, בר מצוות, הצטרפות לפרוייקט החברתות, סמינרים ועוד. בעשרות קיבוצים למדו נערים לקראת הבר מצווה, נערכו בריתות ופדיון הבן, הרצאות ושיעורים".

 

התמודדות לא קלה יש לארגון, מול תופעה שהולכת ומתרחבת בשנים האחרונות; קיבוצים שהחלו לקיים "תפילות" במתכונת רפורמית, ו"אילת השחר" פועלת כדי לפנות לקיבוצים אלו ולהציע להם אלטרנטיבה, תפילתו במתכונת היהודית מקדמת דנא. על תופעה מפעימה של התפילות ביום הכיפורים מספר לנו הר ברענן מתוך ניסיונו רב השנים , כי מה שמייחד את תפילות יום הכיפורים זה שאלו תפילות הבאים מעומק הלב. "נשמות הכמהות להתקרב לקדוש ברוך הוא אינם יודעים איך להוציא את התפילות מהפה, אך העיניים לא מפסיקות לזלוג דמעות.

 

הוא מציין, כי בכל המקומות התפילות מתקיימות בשילוב של הקדמות והסברים לפני התפילה ובליווי הכוונה תוך כדי התפילה, כאשר בליל יום הכיפורים הדמות התורנית מבין המתפללים האורחים, מלמד את המתפללים הלכות תשובה ושאר ענייני היום. אך עוד קודם לכן, זה מתחיל בסעודה המפסקת שמשתדלים לערוך בחדר באוכל של הקיבוץ, כדי להקדים מעט ולהעניק לציבור את אוירת יום הכיפורים בשילוב דברי תורה וניגונים ברכות, ומשם יוצאים המתפללים לעבר המקום שנקבע לקיים את התפילה. במרבית המקומות אף צריך להקדים ולקבוע מזוזה בשערי המקום… לאחר תפילת מנחה מאזינים המתפללים לשיחה, ואז ניגשים לתפילת "כל נדרי". כל המתפללים יגשו, אולי בפעם הראשונה בימי חייהם לחבק, לנשק, וללחוש תפילה עם הספר תורה. לפני תפילת ערבית, הקדמה קצרה על התפילה ובסיומה שיעור בענייני אמונה ותפילה. התפילה לאחר מכן שתמשוך מתפללים רבים, היא תפילת נעילה, ששיאה בקבלת עול מלכות שמים רבתי,תקיעת שופר, ריקודים וסעודת מוצאי הצום לכל המתפללים, קידוש לבנה במרכז הקיבוץ, ותקיעת יתד לדופן הסוכה הראשונה של הקיבוץ.

 

באחד הקיבוצים של השומר הצעיר בדרום הארץ, מסרבים בתוקף לקיים תפילה ביום כיפור, אך רכז התרבות התרצה במעט והסכים לקיים את… שמחת תורה. בקיבוץ אחר השיב הרכז, כי הוא אישית ישמח אם תתקיים תפילה ביום כיפור , אך הוא חושש שזה לא מתאים לאופי הקיבוץ. "אולי בעוד שנה או שנתיים זה יהיה אחרת…"

 

בקיבוץ ניר יצחק, אמורה להתקיים ישיבת מזכירות לפני יום הכיפורים, כדי להחליט האם לקיים תפילה ביום כיפור, אך מול כל אלו, כבר הביעו רצון ונכונות לקיים תפילה קיבוצים רבים, בהם: אדמית, אילון, אפק, ברור חיל, גבים, גבע, גבעת חיים, מאוחד, געתון, החותרים, טללים, יד מרדכי, לוטם, מצפה אביב, עין דור, רוחמה, רם און, רמת הכובש, גבעת ברנר, צבעון, מרחביה, להבות חביבה, בית השיטה, נחל עוז, ברעם,כפר סאלד, כפר עזה, חמדיה, כינרת, געש, ארז, שדה נחום, ועוד ועוד.

 

 

[יתד נאמן]