כשאנחנו מדברים במקום התפוז…

 

האם יכול להיות שלעתים אנחנו נדבר במקום עצם דומם? הרב ירחמיאל קראם, מרצה בכיר בנושאי יהדות סבור בהחלט שכן. "זהו תפקידה של הברכה שאנחנו מברכים לפני אכילת כל דבר מאכל", הוא אומר. "אנחנו בעצם משמשים כפה לדבר המאכל אותו אנחנו עומדים לאכול".

 

מה הכוונה?

 

ובכן, כידוע לפני אכילת כל פרי או ירק או כל דבר מאכל אנחנו מצווים לברך את הקב"ה על שנתן לנו את אותו דבר מאכל. מדוע? "תמיד חשבתי", אומר הרב קראם, שהסיבה לברכות שאנחנו מברכים היא משום שנאמר ש'לה' הארץ ומלואה', כלומר הכל שייך לקב"ה, והנה על ידי הברכה אתה כאילו פודה את מה שאתה עומד לאכול ומקבל רשות.

 

"כל זה חשבתי עד שנתקלתי בדברי רש"י בגמרא במסכת ברכות, שאומר כי 'מי שאוכל בלא ברכה – הוא גוזל את ברכת הפרי'. למה כוונתו?

 

"התשובה לכך פשוטה:

 

לכל יצור שקיים בעולם, יש מטרה בחיים, סיבה למה הוא נברא. והנה, כתוב בפסוקים שונים בתנ"ך כיצד ההרים והגבעות מהללים את הקב"ה. הייתכן? וכי הרים וגבעות יכולים לדבר? אז איך הם מהללים את הקב"ה?

 

אלא הכוונה היא כזו: כאשר אדם רואה את ההרים הוא אומר 'איזה יופי, מה רבו נפלאותיך ה'!'. כשהוא רואה איזה נחל יפה הוא שוב אומר: 'איזה יופי' ומשבח את ה'. אז הוא בעצם משמש כשליח של ההר או הנחל להלל את ה'.

 

"וכך בדיוק עם הפירות או הירקות ושאר דברי המאכל שאנו אוכלים, אנחנו "שליחיו" של הפרי להלל את ה'. פרי, תפקידו בעולם הזה הוא לעורר אמונה. אדם מסתכל עליו וחושב איך יתכן שמהגרעין הקטן צמח דבר כזה, ואז הוא זוכה לאמונה בה'.

 

"אבל ברור הוא שגם הפרי, כמו כל דבר שברא הקב"ה בעולמו עליו להלל את ה', אז איך הוא יעשה זאת? וזאת התשובה: בזמן שאדם מברך לפני שהוא אוכל, אז נכון שעוד רגע האוכל או הפרי ייעלם, אבל יש דבר אחד שהוא עושה לפני כן: מברך. הברכה שהאדם מברך, היא בעצם הברכה שהפרי היה צריך לברך אם היה נשאר בעולם. כלומר, אני משמש לו כפה, כי זו המטרה שלו, להלל את ה'. ולכן אומר רש"י שאם אדם אוכל בלי ברכה – הרי שהוא גזל את ברכת הפרי ,כי לכל פרי יש תפקיד להלל את ה'!".