המבול

מחקרים שנעשו בכל רחבי העולם במאה העשרים מורים אף הם על כך שקטסטרופה איומה ארעה בכל רחבי כדור הארץ לפני כמה אלפי שנים. תחת הכותרת "והמבול אמנם היה" מובא מחקר בעניין זה בגיליון "מדע": אמיליאני עם קבוצת חוקרים מאוניברסיטת מיאמי, פלורידה, אספו מספר עדויות בלתי תלויות לכך שהמבול אירע בעקבות תנועת קרחונים לאוקיינוסים, תנועה שהרימה פני המים…

מדוגמאות הקרקע שהוציאו החוקרים מהקידוחים ואשר חצו עידנים גיאולוגיים אחדים, התברר שמשכבה גיאולוגית אחת נעלמו חלק ממיני פורמיניפרה (קבוצת יצורים ימיים חד-תאיים). היעלמות כזאת מעידה בדרך כלל על עליה בטמפרטורת המים. נראה שחלק ממיני הפורמיניפרה לא יכול להמשיך ולהתקיים עוד במים החמים. שינויים אחרים בשכבת קרקע זו מעידים אף הם על התחממות מי הים באותה תקופה.

נוסף לכך מדדו אמיליאני ושותפיו לעבודה את שינוי היחס בין האיזוטופים של החמצן, 18 ו- 16 ועל סמך שינויים אלה הגיעו למסקנה שהמיסיסיפי הזרים באותה תקופה שיטפונות אדירים של מים מתוקים, כתוצא מהפשרת כיפת הקרח הצפון אמריקאית. עדויות אחרות להפשרה זו באות מנתונים של ירידת מליחות מי הים, ותיארוך בעזרת פחמן רדיואקטיבי של שכבות אלה." גם בשנים האחרונות עסקו בכך גיאולוגים בעלי שם עולמי.

ד"ר ויליאם רייאן וד"ר וולטר פיטמן מאוניברסיטת קולומביה ארה"ב העלו תיאוריה מרתקת המבוססת על מחקרים. שבסוף עידן הקרח החלו נמסים קרחונים אירופיים. השיטפונות שנוצרו מהמסה זאת גרמו להרס הגדול באזור הים התיכון, החוקרים חישבו ומצאו שזרימת המים הייתה מהירה וגרמה להגדלת שטחו של הים השחור בקילומטר וחצי מרובעים ליום! במשך אותם ימים, המים התנקזו מעבר לבוספורוס, עד שבסופו של דבר לאחר 90 יום הייתה התפרצותהמים אדירה. גם חקר הצדפים באזור הוכיח שקיים קו חיץ תת-מימי שנוצר לפני אלפי שנים, עקב פריצת מים אדירה.

ממצאים גיאולוגיים
במאה העשרים גילתה האנושות מקור רב עצמה לשם הפקת אנרגיה. קידוחים במעמקי האדמה גילו מקורות של פחם ושל נפט שלאחר מכן כונה בשם "הזהב השחור", ולא לחינם, שכן כל מי שעלה בידו למצוא מרבצים של נפט התעשר במהירות רבה. דוגמא לכך ניתן לראות בעושר האגדי העוטף את שליטי המדינות השוכנות באזור המפרץ הפרסי.

אולם למצוא מרבצים אלו אין זה קל כל כך, הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהנפט והפחם נוצרים למעשה מפסולת אורגנית של צמחים ויצורים חיים שנקברו במעמקי האדמה, והסיכוי שאורגניזמים אלו יהפכו לנפט הוא קלוש ביותר כפי שנראה בהמשך. זו הסיבה לכך שמאוד קשה למצוא מרבצים אלו למרות שכמעט בכל מקום בעולם ישנם יצורים חיים וצמחים שבמותם הם נקברים תחת האדמה.

בספרי גיאולוגיה אנו מוצאים את ההסבר לכך שתהליך הפיכת פסולת אורגנית לנפט ופחם היא כה נדיר: "בדרך כלל מתנפלות בהקטריות על פסולת אורגאנית כזו וזוללות אותה, כך שלא נותר ממנה דבר פרט לדו תחמוצת פחמן טהורה ומים… אולם לפעמים נקברת פתע שיכבה עשירה בפסולת אורגנית… מתחת לשכבת סדימנט… הנפט נדיר משום שכדי להיווצר הוא זקוק לסדרה של תאונות גיאולוגיות, וזו הראשונה שבהן: שכבת הבוץ העשיר בפסולת חייבת להתכסות בשכבת בוץ.

החום והלחץ בבטן האדמה פועלים על המאסה הכהה במעין "אלכימיה כימית", שעדיין אינה מובנת כל צרכה. אם התערובת מתבשלת היטב… למשך הזמן הנכון… הופך הבוץ לנוזל סמיך וכהה שלו אנו קוראים נפט גולמי. בישול ממושך יותר הופך את הנפט לקל יותר במשקלו ובהיר יותר בצבעו… זו התאונה השנייה בתהליך התהוותה נפט.

המתכון, שהוא עדין ומסובך כל כך שלא ניתן להכינו בשום מעבדה, חייב להתבשל בצורה מושלמת בבטן האדמה באופן מקרי לחלוטין". ברור אם כן שבשביל ליצור את שדות הנפט הענקיים הנמצאים באזור המפרץ הפרסי, היה צורך בכמויות אדירות של אורגניזמים כגון בעלי חיים וצמחים, שייקברו בפתאומיות ובלחץ רב על ידי שכבה עבה של בוץ על מנת שייהפכו לנפט על ידי הלחץ והחום הרב, כמויות הנפט שנתגלו באזור זה הן כה עצומות עד שאיןמנוס מלומר שסחף אדיר שהגיע לפתע, שטף לשם את כל המסה האורגנית האדירה הזו בכח עצום, והוא אף כיסה הכל בשכבה עבה של בוץ וחול דבר שגרם ללחץ הגדול שאפשר את הפיכת כל המרק הזה לבסוף לנפט.

במילים אחרות, הדבר נגרם על ידי מבול. אם נתבונן במסורת היהודית העתיקה, נגלה התאמה רבה בין ממצא זה לבין מאורעות המבול. בתלמוד מובא שכל מתי המבול נסחפו בסופו של דבר לאזור המפרץ הפרסי: "למה נקרא שמה [של בבל] שנער? שכל מתי מבול ננערו לשם" (מסכת שבת קיג:) וכן "למה נקרא שמה מצולה? "שכל מתי מבול נצטללו לשם" (שם). כל הסחף של מי המבול התנקז בסופו של דבר לאזור זה כמו לתוך חור האמבטיה.

בנוסף לכך מובא במסכת סנהדרין (דף קח:) שמי המבול היו רותחים, תכונה שהייתה נצרכת לייצור הנפט בנוסף על הלחץ העצום. ואכן, גם הממצא הארכיאולוגי מורה על העובדה שסחף אדיר גרף את מי המבול בסופו של דבר לאזור המפרץ הפרסי. בשנות השלושים של המאה הקודמת חפרו קבוצת ארכיאולוגיים בראשות הארכיאולוג האנגלי ליאונרד וולי (LEONARD WOOLEY) את קברות מלכי אור בתל אל-מוקייר שבאור כשדים, לאחר התגליות הרבות שהם מצאו, החליט וולי להגיע בחפירותיו של שכבת הקרקע הנמוכה ביותר שם הוקם היישוב הראשון שבראשונים, בשלב מסויים הם מוצאים שכבת טיט עבה המעוררת אצלם תמיהות קשות.

את תיאורו של הממצא המרתק שמצאו וולי ועמיתיו, מביא ורנר קלר בספרו "התנ"ך כהיסטוריה": "קרקע המחפורת, במקום שמתחילה שכבת הטיט, גבוהה מטרים רבים מעל פני הנהר. לא ייתכן איפוא שאלה הם חומרי משקע של הפרת. מה היא, איפוא, משמעותה של שכבה מוזרה זאת? איכה נוצרה? תשובה לשאלה זאתה לא נמצאה אף בפי אחד מעוזריו. הם יוסיפו אפוא לחפור ויוסיפו להעמיק את הפיר. במתיחות רבה מתבונן וולי לעלייתם של הסלים, סל אחר סל, מן הפיר, שתכניהם נבדקים מייד, והמעדרים שוקעים יותר ויותר בשכבה הזאת, מטר אחד, שני מטרים – ועדיין זה טיט נקי.

לאחר שלושה מטרים כמעט נעלמת שכבת טיט זו פתאום כשם שנתגלתה… הסלים הראשונים המופיעים לאור היום משיבים תשובה שאיש מהחופרים לא היה יכול לחלום עליה. אין הם מאמינים למראה עיניהם, הם שיערו כי יגיעו לקרקע בתולה וטהורה, אבל הדבר המופיע עכשיו לאור השמש הלוהט הוא שוב אשפה ושוב אשפה, פסולת עתיקה. ובתוך אלה שברי כלי חרס ללא ספור. מתחת לשכבת טיט בעובי של שלושה מטרים כמעט, שוב הגיעו לשרידי ישוב אנושי.

מראה הקרמיקה ואופיה השתנו באופן מפתיע, מעל שכבת הטיט היו כדים וקערות שנעשו כנראה, בעזרת האבנים, ואילו הללו – מלאכת כפיים הם. וכל כמה שהקפידו בבדיקת תוכני הסלים וניפויים, מתוך מתיחות גדולה והולכת של הנוגעים בדבר – לא נמצאו בכל אלה שברימתכו.

כלי המלאכה הפרימיטיביים המתגלים כאן עשויים אבני צור מסותתות, זוהי בוודאי תקופת האבן! בו ביום מודיע הטלגרף מארם נהריים את הידיעה המרעישה ביותר לעולם, שהסעירה את הרוחות: "גילינו את המבול!" דבר הממצא המרעיש הזה ב"אור" נתפרסם בעיתונות ארצות הברית ואנגליה באותיות קידוש לבנה". בנוסף לכך, בתוך שכבת הבוץ נתגלו עקבות של חיות ים קטנות ששקעו בתוך הטיט, עדות לכך שמי הים הגיעו עם הסחף הגדול עד לשם. מבדיקה שערכו וולי ושאר הארכיאולוגים שהיו עימו, התברר ששכבת הסחף משתרעת על פני שטח שאורכו 630 ק"מ ורחבו 160 ק"מ ! שכבת הסחף הפרידה למעשה בין שתי תקופות זו שלפני המבול וזו שלאחריה.

מחקרי המאובנים
מחקר מעניין שפרסם פרו' משה. מ. טרופ מאוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, מגלה ממצאים מרתקים של מאובנים, המורים על מבול שארע לפני כחמשת אלפים שנה: "על פי סיווג הממצאים בטבלת התפלגות אנו למדים כי שואה עולמית כבירה, אשר התרחשה בעת ובעונה אחת בשני חצאי כדור הארץ, גרמה להפחתה פתאומית בכמות החי והצומח בכלל, והאנושות בפרט.

דוגמאות של מאובנים שקדמו לשואה זו, אשר התרחשה לפני כ- 5000 שנה בתקופה המתימה למבול – נמצאו בשפע בשכבות משקעיות, ועובדה זו מחזקת את הדעה על התרחשותו של שיטפון עולמי". בתרשימים ובטבלאות המצורפות ניתן להבחין בכך שמן התקופה שלפני 5000 שנה נמצאו מספר רב של מאובנים שהם למעשה שרידים של בעלי חיים.

באזור חצי הכדור המערבי נמצאו שרידים של 249 בעלי חיים ובני אדם ובאזור אפריקה ורוסיה נמצאו 403 שרידים כאלו, כמו כן נמצאו כ- 326 שרידי עצים מן התקופה הנ"ל. לעומת זאת מן התקופה שלאחר מכן(4500 –5000 שנה ומתוארכת לתקופת המבול) נמצאו רק 26 שרידים בחצי הכדור המערבי, 56 באזור אפריקה ורוסיה, ורק 35 שרידי עצים אובחנו כשרידים מן התקופה הזו, כל הממצאים הללו מורים בוודאות על כך שהיה מבול עולמי ששטף את העולם כולו, ובעקבות כך הוכחדו בעלי החיים והצמחים. השרידים הספורים שנמצאו בעידן שלאחר מכן, מראים את שלבי ההתרבות האיטית בה החלו לאחר המבול.

המסורת אצל שאר העמים
אין כמעט אומה שאין במסורת שלה סיפור אפוקליפטי אודות מבול אדיר של מים המציף לפתע את העולם. מוטיב זה מופיע אצל כ- 217 תרבויות שונות. בספרות המודרנית מתועדים סיפורים אלו שנכתבו על גבי פפירוסים או אבן.

התיעוד החוץ מקראי המפורסם מכולם הוא ללא כל ספק האפוס הגילגמשי, בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בשנת 1872 גילו חוקרים אנגליים 20 אלף כתובות בחורבות הספרייה של העיר נינווה ההיסטורית, יחד עימחום נמצאו 12 לוחות חרותים בלשון אכדית והם הועברו למוזיאון הבריטי, כולם היו טמונים באדמה כ- 2500 שנה עד ששזפתם עין אדם.

לאחר מאמצים מרובים עלה בידי החוקרים לפענח חלק מן הכתובים, בלוח מס' 11 מסופר שגילגמש (שהיה בתחילה דמות אמיתית כפי הנראה, ונהפך כעבור זמן למיתוס, כנהוג בימי קדם) יצא למסע ארוך והרפתקני על עבר אביו זקנו אותנפשתים, ממנו כך קיווה ילמד את סוד האלמוות. אותנפשתים סיפר לו כי הוזהר על ידי "ראש האלים" שעומד להגיע לעולם מבול שעתיד להחריב את כל העולם.

אותנפשתים זה הוא כפי הנראה מקבילו של נח המקראי בהתחשב בכך שחי שנים ארוכות עד כדי כך שאחד מצאצאיו בא ללמוד ממנו כיצד חיים כל כך הרבה, ואכן נח היה היחיד שהיה בגיל כה מופלג בדור שלאחר המבול. מעניין לציין שבשריד החורי של אגדת המבול שמו של הגיבור הוא נחמוליאל.

הסיפור המתואר על ידי גילגמש מזכיר בצורה מדהימה את המוזכר במקרא אודות נח. ולדוגמא הציווי שהוא מקבל מורה לו: "אתה, איש שורפק… בנה לך בית עצמם, אנייה תעשנה… מלטה חיים! זרע חיים למינהו קח אל האוניה, והאוניה אשר תבנה ארכה ורחבה במדה ישאו". בתורה מובא ש: "ויאמר אלוקים לנוח … עשה לך תבת עצי גופר… ומכל החי מכל בשר… תביא אל התיבה להחיות אתך…" (בראשית ו' יג').

קטע זה והקטעים הבאים מזכירים מאוד את המסופר בתורה, אמנם בשינויים מעטים, שינויים שכפי שנראה, מראים איכן נמצא הדיוק ואיכן הדברים נאמרו לא בדיוק כפי שהיו. והוא ממשיך: "… עשיתי את תבנית התבה, מאה ועשרים אמה עד פאת מכסיה, מאה ועשרים אמה קומת כתליה" ובתורה מובא "וזה אשר תעשה אותה שלוש מאות אמה אורך התיבה חמישים אמה רחבה ושלושים אמה קומתה" (בראשית ו' טז').

בנוסח הגילגמשי מובא ש: "תחתיים, שנים, שלישיים ורביעיים חמישיים ושישיים לתיבה, שביעיים לתיבה מבחוץ". ובתורה מובא: "תחתיים שניים ושלישיים תעשה" (שם טז'). אותנפישתים מספר ש: "ששה כורים כופר שפכתי בם" כפי המוזכר בתורה "וכפרת אותה, מבית ומחוץ בכופר" (שם יד'). הוא מוסיף ומספר: "כל אשר היה לי טענתי עליה… זרע כל חיים למינהו טענתי עליה.

הורדתי את כל בני ביתי ואת כל אחי באניה… בהמת שדי, חית השדה הבאתי בה…" ובתורה מובא: "ויבוא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התיבה מפני מי המבול… מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה ומן העוף וכל אשר רומש על האדמה". (בראשית ז' ז-ט). לאחר תיאורו את המבול מסיים אותנפשתיים ואומר: "כל שבטי האדם היו טיט-יון, פני האדמה מדבר ילל מות".

ולבסוף: "פתחתי את הצוהר ויגה אור על פני", ובתורה: "ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה" (בראשית ח' ו'). במאמר מוסגר ניתן להבחין מייד שהתיאור שמביא גילגמש אודות מידות התיבה איננו אפשרי מבחינה הנדסית, שכן תיבה שאורכה מאה ועשרים אמה לא ייתכן שגובהה יהיה זהה מאה ועשרים אמה, שהוא גובה עצום לכל הדעות, מבנה שכזה היה מתהפך עם בא הגל הראשון.

לעומת זאת מבנה התיבה כמתואר בתורה הוא המבנה האידיאלי והיציב ביותר בפני סערות קשות- 300 אמה אורך, 50 אמה רוחב, ו- 30 אמה גובה, ואכן מכאן הסיקו חז"ל כיצד יש לבנות ספינות ענק ואמרו: "למדתך תורה דרך ארץ, שאם יעשה אדם ספינה שתהא עומדת בלימן [-בנמל], יעשה רוחבה אחת משישית באורכה, וגובהה אחד מעשרה באורכה".