עניין של סדר עדיפויות

הגדל

דמיינו לעצמכם סיפור אחד קטן:

איש ובנו הקטן יצאו לחוף הים.

"תישאר כאן ותחפור בחול", אמר האב לבנו, "תכף אחזור!"

האב חותר פנימה במרץ, משתעשע עם הגלים , ובולע קצת מי מלח.

כשהוא חוזר לתלולית החול הוא לא מוצא את הבן שלו. ליד החוף הוא רואה התקהלות גדולה. הוא מתקרב וראה את צוות ההצלה מנשים את הבן הקטן שלו, שבדיוק יורה את כל המים ומתחיל לנשום.

"הצלנו את הילד!" צוהל המציל.

"אבל איפה הכובע?" שואל האבא, "היה לו כובע אדום!"

 

---

           

דמיינו לעצמכם עוד סיפור אחד קטן:

בית קטן על פסגת ההר, מימין מדרון תלול, משמאל צוק אימתני ותהום פעורה.

איש יושב על המרפסת וצופה על העמק.

מלמטה דוהר בעלייה בתוך מכונית יגואר נוצצת ומבריקה, הבן הבכור והאהוב.

הוא לוחץ על דוושת הגז בכל הכוח ועלה את העלייה במהירות. הוא ממשיך לדהור גם כשהמכונית נמצאת כמעט בפסגה.

האיש שבמרפסת מצפה לשמוע חריקת בלמים ולהריח צמיגים שרופים.

אבל המכונית עפה קדימה ממשיכה לדהור וצוללת אל תוך התהום.

נשמעה חבטה אדירה, ואחריה פיצוץ אדיר וענן עשן מיתמר למעלה.

"אוי המכונית! אוי המכונית היקרה!" זועק האיש שבמרפסת בעוד שהבן הבכור נצלה בתוך מדורת האש למטה.

 

---

 

מקומם. נכון?

מרגיש לכם שמשהו מעוות כאן. שמשהו עקרוני לא בסדר עם הדמויות שבשני הסיפורים. אז לא יהיה לכם קשה להבין מה הפריע למשה רבנו עם הסיפור של בני גד ובני ראובן.

קוראים לזה עיקר וטפל.


בני גד ובני ראובן הם שני שבטים מתוך שניים עשר השבטים של בני ישראל. הם נמצאים בעבר הירדן בשטחים הפוריים של עבר הירדן המזרחי והארץ הפורייה שזה עתה נכבשה, מוצאת חן בעיניהם. לבני גד ובני ראובן יש עדרים גדולים של צאן, והשטחים שהם רואים נראים להם מתאימים למטרות מרעה. הם פונים למשה ומבקשים: "גדרת צאן נבנה למקננו פה, וערים לטפנו". שימו לב לסדרי העדיפויות שלהם. הם מזכירים קודם כל את הצאן, הם מתכננים לבנות מכלאות לצאן. ורק אחר כך הם יבנו ערים ובתים עבור הילדים. ללא כל ספק, משהו יסודי משובש כאן. אם הם מזכירים את  הצאן לפני הילדים הם נמצאים בבעיה. רק אחרי שהם מבטיחים נאמנה להצטרף כחלוצים לצבא שיכבוש את ארץ ישראל, מסכים משה לבקשתם להתנחל בעבר הירדן המזרחי. אבל הוא דואג להחזיר את הדברים לפרופורציה, להעמיד את העיקר במקומו הראוי לו, והוא אומר להם:

"בנו לכם ערים לטפכם וגדרת לצאנכם, והיוצא מפיכם תעשו".

קודם הילדים ורק אחר כך הצאן.

הם כנראה לא הפנימו את המסר, כי שנים אחר כך, כשנגזר על בני ישראל לצאת לגלות בחטאיהם. היו בני גד ובני ראובן הראשונים שגלו. והמדרש מסביר לנו שמה שגרם לכך היה אותו סדר עדיפויות מקולקל שעמד בראשם כשהתנחלו בעבר הירדן. הם לא ידעו להבחין בחייהם בין עיקר לטפל, ולהעמיד את חיי הרוח שלהם לפני חיי החומר. וסופם הגיע לפני כולם.

 

---

 

זה מה שהסיפור שלהם מנסה ללמד אותנו. לקחת אחריות על החיים שלנו ולבדוק את הבחירות שלנו האם אנחנו בוחרים נכון. האם אנחנו מעדיפים חומר על פני רוח. חולף על פני קיים. ארעיות על פני יציבות. האם אנחנו יודעים לבחור נכון? האם אנחנו יודעים להציב דברים בסדר עדיפות נכון?

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד