המזל, הגורל ואלוקים

 

בפרוטוקול 304 של ועדת העבודה והרווחה של הכנסת מיום כ"ד שבט תשמ"ז (23.2.87) מציין פרופ' דוידסון: לפני שנים רבות בסוף מלחמת העולם השנייה ארע בבית החולים 'הדסה' מקרה מעניין מאד, התפשטה מחלת ה'בקטריאל מגיגטיס' שהתמותה בה הגיעה למאה אחוזים עד שהמצאה תרופת הפניצילין.

כאשר הגיעה התרופה שהספיקה לריפויו של חולה אחד, היו בבית החולים כארבע מאות וחמישים חולים…

התעוררה דילֶמָה, במי לטפל? בצעיר המטופל בילדים, או באדם המבוגר יותר? באדם הנושא משרה בכירה או במחוסר העבודה? פנינו לרב הראשי דאז, הרב יצחק אייזיק הרצוג ז"ל כדי שיעזור לנו להחליט. בסופו של דבר הוחלט כי הרופא יטפל בחולה הראשון שיתקל בו במחלקה.

כיצד אנו יכולים להחליט חייו של מי שווים יותר?!

***

דרמה של ממש התרחשה לה במחלקה… יניב ממתין מזה זמן רב להשתלת כליה, מסכת הייסורים וטיפולי הדיאליזה אותו הוא עובר, מוכרים הם ל"ע לאותם חולים, מקרוב…

ולצערינו… יניב הוא לא בן יחיד, יחד עמו ממתינים עוד עשרות ומאות לתרומת כליה על מנת לשפר את חייהם ולקבלם במתנה.

אף ראובן שכנו לחדר ממתין הוא לתרומת הכליה, שניהם חולים מזה זמן רב, שניהם סובלים ל"ע ממחלה קשה זו, ושניהם מצפים לרגע זה… בו יבושר להם כי נמצא להם תורם מתאים…

ושניהם ממתינים יחדיו בקוצר רוח… מתי יבוא היום…

והנה הגיע היום…

מנהל המחלקה הודיע כי נמצאה כליה המתאימה…

וכאן התחילה המריבה…

למי? ליניב או לראובן? שניהם ממתינים זמן ארוך לכליה, שניהם ממתינים בבריאות לקויה, שניהם בגיל זהה פחות או יותר, וכל אחד מהם טוען כולה שלי…

"יחלוקו"

יאמרו לומדי התלמוד, ותשובתה כתובה בצידה…

אז למי ניתן את הכליה???

בנו בכורו של יניב נעמד על רגליו וביקש לעשות הגרלה…

ואת אשר ייפול בגורל, הוא יקום על רגליו… הוא יזכה בכליה זו…

ביחד עם הצעה זו פנו הצדדים למנהל המחלקה… על מנת לקבל את הסכמתו לעריכת הגורל, גורל שמשמעותו הצלת חיים מחד, והשארת חולה במחלתו לזמן לא ידוע, מאידך…

על כך הם לא חשבו…

מנהל המחלקה לא הסכים בשום אופן לעריכת הגורל…

האומנם? האם אסמוך על גורל ומזל? האם בכך שאשתיל כליה זו אצל אחד מהם דרך גורל, האם איני גורם חלילה למיתתו האפשרית של זולתו? האם מסוגל אני לקחת על עצמי החלטה זו של גורל, של מזל? האם אוכל לישון טוב בלילה לוּ חלילה בעוד שבועות מספר ימות חברו מחמת מחלתו, בכך שיכלתי להציל את חייו לוּ הייתי משתיל בו את הכליה???

הלחיים ולמוות נערוך גורל, כמו למפעל הפיס – תמה הרופא לעצמו???

***

ומאידך…

מי הוא זה ואיזה הוא שאל יהושע את אלוקים? כאשר חטא ישראל כשאחד מתוך העם מעל בחרם, אשר אמר אלוקים לא לקחת מכל אשר יימצא בעיר יריחו, ולפיכך אף כאשר באו להלחם מול אנשי העי בה ישבו מעט אנשים, לא זכו להשראה אלוקית ולסיעתא דשמיא ונפלו מתוכם כשלושים וששה איש, כאשר יהושע נפל על פניו, נאמר לו כי אל לו להיעצב, עליו להוקיע את האיש ולהעמידו לדין ומעתה ואילך שוב סייעתא דשמיא תשרה עליו ועל עמו, ממשאל את אלוקים מי הוא האיש? השיבו אלוקים 'לך והפל גורלות על השבטים, על המשפחות, ועל הבתים, עד שתגיע לאיש שמעל בחרם…'

וכשיצא הגורל אצל שבט יהודה, אצל משפחת ערכי, משפחת זבדי, ובתוכם 'עכן' טען אף הוא, ושמא בצדק… האם תהרוג אותי בהסתמך על הגורל???

ויהושע לא מחה בכבודו של הגורל… יהושע הפציר בעכן… בבקשה ממך, אל תוציא לעז על הגורלות, שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל שנאמר אך בגורל יחלק את הארץ… (סהדרין מג:(

יהושע מסביר לעכן… אף ארץ ישראל תחולק על ידי גורל… אל נא נתווכח אודות הגורל, שכן אף אלוקים אומר למשה רבינו כי חלוקת הארץ תערך בגורל…

וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:  לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת:  לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ:  אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ:  עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט:

הבה ונתבונן קמעה..

מה השיב יהושע לעכן שבכך גרם לו להודות על האמת, לקבל עליו את הדין? כלום עכן לא ידע כי ארץ ישראל מחולקת על פי הגורל?

אולם, יהושע ברוב חכמתו וגדלותו היטיב לבאר לו לעכן על מהותו של הגורל…

נכון, יכול אתה לומר כי גורל הוא עניין של מזל… ולפיכך לא ניתן לפסוק את דינו של אדם על פיו, אולם עליך לדעת כי תלוי באיזה משקפים תסתכל על הגורל… על המזל…

***

אנשים רבים נוטים לומר כי 'התמזל מזלם…' ו/או 'ממש במקרה…' ועוד משפטים מעין אלו אשר נוכל לשמוע השכם והערב מפי אנשים רבים, ולעתים, מפינו…

אין המזל, אין המקרה מקרה סתם…

אין אדם זוכה במפעל הפיס כי 'התמזל מזלו' בלא החלטת אלוקים…

אולם אלוקים ייתן לאדם הזדמנות לזכות במזל טוב, לזכות במגורים באזור עדיפות א', כאשר ייפול הגורל שנעשה בהכרה ברורה וחדה כי הכל מאת אלוקים הוא…

אם יחשוב האדם כי 'בא לו' לעשות גורל… נלַמדֶנו את דברי השולחן ערוך יור"ד סי' קעט שכתב בזה הלשון: 'אין שואלים בחוזים בכוכבים ולא בגורלות, משום שנאמר: תמים תהיה עם ה' אלוקיך'

עם אלוקים תהיה תמים, ואל תנסה להפיל גורלות במקום שאין בו צורך… במקום שדרך המלך פתוחה לפניך, במקום בו הגורל מהווה סתירה לתמימות עם אלוקים, לתמימות מול דרכי האלוקים…

אכן, אם וכאשר עשית את כל אשר עליך לעשות…, אם וכאשר תמימותך באלוקים חוצה את גבולות הנורמה… אם וכאשר נהגת בתמימות ועדיין מענה לפתרון בעייתך עדיין לא השגת, או אז שמא תטיל גורל בידיעה כי אלוקים יענה אותך בתשובה לפנייתך דרך הגורל ואו אז תמים היית עם אלוקים, ותמים נשארת עם ה' אלוקיך…