החינוך אתגר להצלחה

לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת:לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ: אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ:(כ"ו נ"ג) 

לא יעבור שבוע ללא ביקור האב בישיבה, עשר דקות של לימוד משותף בבית מדרש הסמוך לישיבה, עשר דקות של דיבור, של שיחה, של הרגשת מה שעובר על הנער, מה שמציק ומה שמעיק. כי החינוך הוא אתגר להצלחה.

 

הפחד הגדול ביותר של הורים, הוא, שמא לא יצליחו לחנך את ילדיהם כשאיפתם וכדמיונם.

שמא התמונה של ילדיהם – שהם רואים בדמיונם, לא תתממש ולא תיהפך למציאות ח"ו.

הורים שבניהם ירדו מדרך הישר, מרגישים תסכול עצום ונוראי, שמא הם אשמים בכך, אולי הם לא נהגו כשורה אולי לא עשו די אולי טעו בדרך החינוך אולי לא השקיעו די.

 

גם הריצה המשונה המהירה וחסרת הפרופורציות ליועצים, למטפלים, לפסיכולוגים ושאר שמות הקודש, נובעת כתוצאה מחוסר הביטחון העצמי של ההורים בהצלחת חינוך ילדיהם, או אז הם מנסים לגבות את עצמם בהסכמת איש מקצוע כזה או אחר לגיבוי הכישלון שאולי יבוא.

וגם זו חולת זמן העידן החדש, שלימד אותנו לרצות לראות את הכל טוב, עכשיו, מהר ומייד, ולהימנע מלקבל אחריות ולו הקטנה ביותר, על דבר שאיננו משוכנעים לגמרי שלא יחזור אלינו כבומרנג לאחר זמן.

 

הפחד מובן, החשש סביר, חוסר הביטחון העצמי אולי גם הוא ממכות הזמן שקשה להאשים בו מישהו ספציפי. אך דבר אחד ברור לחלוטין שאין עליו סליחה מחילה וכפרה ולא יובן לעולם, חוסר ההשקעה של ההורים בזמנינו – בילדיהם.

 

אין השקעה, נקודה. !!!

בוודאי שאין השקעה המספקת את הצורך,

והצורך גדל והולך,

הצורך בהשקעה מתעצם משנה לשנה,

 

ההורים  מעודכנים היטב בירידת הדורות, מעודכנים היטב בזה שמה שאנו רואים היום אצל הדור הצעיר לא היה קיים ולא היה בנמצא בעבר, אולם אין ההורים מכירים בצורך להשקיע יותר בילד,

 

ואולי,אדרבה, ההשקעה פוחתת !!!

 

בלחץ העבודה, בלחץ החיים, בריצה וברדיפה, בעבודה המאומצת ובטרדות הרבות, שגם הם מכת דורינו, אין די זמן כדי לשבת ולהשקיע יותר ויותר.

 

וכשאומרים להשקיע, אין הכוונה להריץ את הילד לעוד חוג ולעוד שיעור, ליועץ, לפסיכולוג, למורה מקדמת ולמורה מתקנת, למרות שכאשר זה נצרך זה בוודאי חשוב מאד.

 

השקעה היא בניית המשפחה והתא המשפחתי בתשומת לב מרבית ומקסימלית לכל אחד מבני המשפחה בכל גיל ובכל מצב, לבחור ישיבה כגיל הרך, ולילד מצליח כלילד מתקשה.

 

האדם, הוא היצור השכלי ביותר מבין בעלי החיים, ומשום כך תהליך לימודו את מכמני החיים הוא הארוך ביותר. חתול נולד, וכבר ביום השני הוא יודע שלא להתקרב לשפת גג, כי אפשר ליפול ולהינזק. גור זאב נולד וכבר בשבוע השלישי לחייו הוא יוצא למצוא את טרפו ולהשיג את מזונו.

 

אך האדם, במשך שנים ארוכות רוכש את הרגלי החיים ודרכי ההתמודדות. וכאן, תפקיד המשפחה, ומשום כך מייחסת התורה חשיבות מרבית לתא המשפחתי כי הוא הוא, אשר בונה את עתיד האדם ומקנה לו את הרגלי חייו.

 

רש"ר הירש –לאורך כל הפרשיות המדברות על  השבטים, חלוקת הארץ וכו' מדגיש את התייחסות התורה ליחודיותו של כל אחד – תוך כדי השתייכותו הבלתי מתפשרת למשפחה ולשבט, כי הוא הדבר המכריע את גורל העם. אם יצליח התהליך המשפחתי, יצליח העם ועתידו הרוחני. ואם ייכשל התהליך המשפחתי, לא יוכל האדם להיבנות כראוי ולהשתלם בחוקי חיי היהודי.

 

גם בפרשתנו כאשר מצווה ה' את משה לחלק את הארץ, בונה רש"ר הירש את יסוד חלוקת הארץ והזכות לקבלת חבל הנחלה, בהשתייכות המשפחתית ובקיום השושלת המתאימה שהיא זו המזכה לאיש את נחלתו.

 

"גדול ההישגים של ההורים, הם בנים ונכדים הנוהגים כשורה, כי הבנים מעידים על זכות האבות ומכפרים על חולשותיהם, כדרך שיעקב קרא את בניו –כיבושים שכבש מיד האמורי, שלל הניצחון של חייו, כן אנו מוצאים כאן, מספר הבנים והנכדים בני החיל נזקף לזכות האבות והסבים. כששים ריבוא גברים היו ראויים לגאולה, מוכנים ללכת אחרי ה', אחרי שנבחנו בכור ההיתוך של מצריים השובר גוף ונפש. וכששים ריבוא גברים היו ראויים לרשת את אדמת התורה, אחרי כל החטאים וכל התלאות של נדודי המדבר, ומשה היה יכול לומר אליהם : "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". וכל זה לא היה אלא בזכות הרוח שהאבות טיפחו בלב בניהם, בעיצומו של לחץ עבדות מצרים. וכל פיסת אדמה שהנכדים זכו בה מאדמת ה', הם הניחו לרגלי אבות אבותיהם והם חזרו וזכו בה רק מתוך עיזבון הסבים, בתיווך האבות שאף הם כבר בלכו לעולמם…

 

…והנה בנים אלו שנמצאו ראויים לרשת את הארץ, נטלו את חלקם רק "לשמות מטות אבותם" כיורשיהם וכנושאי שמם של אבותיהם, ועובדה זו מוכיחה, שאותם אבות שקיפחו את זכותם לארץ ידעו לחנך את בניהם במשך שלושים ושמונה שנות נדודיהם  ורוח נכון חידשו בקרבם…

 

הורים היודעים לחנך את בניהם, הם חלק מקיום האומה והמשכה הרוחני יהודי בעולם. הם נותני הזכות לקיום העולם ולהמשך הדורות.

 

אבות יקרים וחשובים :

כל יום,כל יום, מגיל רך מאד ועד לצאת הבחור לישיבה, יש לשבת עם כל ילד וילד ולו עשר דקות של לימוד משותף, סיפור חוויות, הדרכה רוחנית יהודית בנועם ובשילוב עובדות והנהגות מגדולי האומה, החדרת מוטיבציה ורוח נכון של נחישות להצלחה במשימה.

 

ובבן בחור ישיבה, לפחות פעם בשבוע, להיפגש, גם אם הדבר כרוך בנסיעה מחוץ לעיר, לא יעבור שבוע ללא ביקור האב בישיבה, עשר דקות של לימוד משותף בבית מדרש סמוך לישיבה, עשר דקות של דיבור, של שיחה, של הרגשת מה שעובר על הילד, מה שמציק ומה שמעיק.  גם בחור בישיבה גדולה ראוי וזכאי לעשר דקות שבועיות מאביו, גם בעיר אחרת. יציקת רוח  ותוכן רוחני משפחתי חיוני ביותר להצלחה ואין כאן המקום להרחיב בתועלת הגדולה על כל פרטיה בעניין זה.

 

החינוך, הוא אתגר להצלחה.