לא נשכח…

הוא הגיע לביקור אצל קרובי משפחה בארץ הרחוקה. צעיר,ביישן, זר וחסר ניסיון. הם ערכו לו היכרות עם הארץ היפה, לקחו אותו ברכבת, העפילו אותו ברכבל, שטו בספינה וגלשו בהררי הקרח. 

 

אבל לצעיר זה לא הספיק,הוא רצה גם לצאת ולבלות, להכיר את האנשים ולגלות תרבות חדשה. הוא יצא ולא ביקש הדרכה, פנה בתמימותו אל הרחובות ואל המועדונים,למקומות הבלוי ולפינות החשוכות של העיר.

 

רגליו הובילו אותו אל הסמטאות הפחות נחמדות של העיר, הקולות שעלו משם משכו אותו כבחבלי קסם. והוא הביישן משכבר הימים, הסיר מעליו את מעטה הבושה, נכנס ויצא, התחבר והסתובב, בילה וגילה חברים נפלאים, חביבים ומסבירי פנים, הם הוליכו אותו בין הסמטאות, פתחו בפניו דלתות נסתרות וחשפו אותו לעולמות שלא הכיר. בן לילה ושניים הפך הבחור את עורו, הוא נהיה בוטה וחצוף, נועז וחסר בושה, הוא השתנה כליל.

 

והחברים החדשים, לא תמימים היו, הם ניצלו את תמימותו שלו, ובתמורה לעולמות החדשים שגילו בפניו, רוקנו את כיסיו שהיו תפוחים, השתמשו בכרטיס האשראי בנתן לו אביו והוציאו ממנו סכומי עתק.

כשלא נותר לו עוד כלום, הם איימו עליו שאם לא יביא להם עוד, הם יתנקמו בו. כן, איפה הוא מתאכסן. הוא חייב להשיג את הכסף. אחרת…

 

והואץ ברגע האחרון הצליח להימלט מחברתם. קרובי משפחה מיהרו להעלות אותו על מטוס ולהטיסו חזרה הביתה. ואז, רגע לפני שעבר את נקודת הביקורת האחרונה, נפל הבחור על צווארי המארחים, וכשדמעות חמות בעיניו התנצל:

 

"הייתם נפלאים! באמת שנהניתי בחברתכם. ואת החוויה הקשה שעברתי אשתדל לשכוח, לא ארצה היזכר בה יותר!"

 

"לא!" צעק פתאום הקטן שבחבורה, ילד קטן וחכם, "אל תשכח! בשום אופן אל תשכח את מה שקרה לך"!

 

"למה?" שאלו כולם כמעט בבת אחת.

 

"כי אם תשכח, זה יקרה לך שוב. אתה חייב לזכור את זה, לתמיד, כדי שלא יקרה לך שוב!"

 

וגם אנחנו, כדאי שנזכור תמיד את מה שמאחורינו, את מה שהיה והתחרטנו עליו, כדי שלא נעשה זאת שוב.

 

הנה חודש תשרי מאחורינו, ואולי התחושה שהוא כבר הרחק מאחורינו, אבל רק עכשיו הוא היה כאן.

אולי בעצם אנחנו היינו בו. עברנו את ראש השנה,עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, התחרטנו מעומק הלב, החלטנו שלא נחזור עוד לאותם הדברים הרעים שעשינו, שלא נשוב לאותם המקומות החשוכים והאפלים שגרמו לנו לשכוח את מי שאנחנו. באמת ובתמים שהתחרטנו.

ואז הגיעו הימים הנפלאים של חג הסוכות, התרוממנו, הרגשנו נקיים, זכים,טובים. ובלבנו גמלה ההחלטה לשכוח, להניח את הכול מאחור, ולא לחזור עוד לימים האפלים אפילו במחשבה.

 

אז אנא מאתנו, כדאי שלא נשכח, כדאי שנזכור את מה שעשינו, ומה זה עשה לנו, איזה חור הותירו המעשים שלנו בנשמתנו, לאן הם הובילו אותנו, ואיך הצטערנו עליהם ברגע האמת.

 

וכשאנחנו חוזרים עמוק לשגרת החיים נקרא לעצמנו שלא לשכוח.

 

[שלום לעם]