רגעים מתוך חיי היומיום

"התמונות שלי מציגות רגעים מתוך חיי היומיום בעולם החרדי. ילדים משחקים, ילדות שצועדות לבית הספר ומקפצות בעליזות, אנשים ממהרים..." הצלם יעקב לדרמן זכה במקום ראשון בתחרות הכלל ארצית 'עדות מקומית'. שמענו ממנו את הסיפור שלו, ועל השליחות שהוא רואה בעבודתו כצלם עיתונות.
הגדל

מדי שנה נערכת תחרות הצילום של 'עדות מקומית'. אלפי צלמים מכל רחבי הארץ משגרים את התמונות הנבחרות שלהם מהשנה החולפת, וצוותים של שופטים המורכבים מצלמים ותיקים ומוערכים, בוחרים את התמונות הטובות ביותר מבין אילו שנשלחו אליהם.

הפרויקט הנו חלק ממיזם בינלאומי שמטרתו לעודד את הצילום האיכותי, שמצליח להקפיא רגעים מתוך המציאות הדינמית, ולהעתיק אותם אל התמונה היוצאת מתחת ידם.

אחד הזוכים בתחרות שנערכה השנה היה הצלם יעקב לדרמן, חרדי תושבי בית שמש שעובד לפרנסתו כמדביק מודעות – מקצוע נדרש מאוד בשכונות החרדיות שבהן תעשיית לוחות המודעות מפותחת מאוד.

לדרמן החל את דרכו בעולם הצילום לפני כשבע שנים. הוא לא למד את המקצוע מעולם, ואת מעט הידע שהביא עמו, קיבל מהסבא שלו שהיה צלם ותיק ומוערך. 

התמונה שלו שזכתה במקום הראשון בקטגוריית 'דת ואמונה', מציגה כלה בשמלה צחורה ונפוחה, העומדת ל'ריקוד המצווה' או כפי שנהוג יותר לכנותו ביידיש: "מצווה טאנץ". זהו ריקוד מסורתי בו מתכבדים הסבים והדודים של הכלה והחתן בריקוד קצר לפני הכלה, כמנהג שהיה מקובל עוד בתקופת חכמי המשנה והתלמוד שהיו מרקדים לפני הכלה.

אבל למרות שהכלה שפניה מכוסות בהינומת תחרה היא האובייקט המרכזי בתמונה, החלק היותר מעניין הוא דווקא זה שמציג את הילדות החגיגיות המציצות מעבר למחיצת הבד שמפרידה בין הגברים והנשים, כחלק מגדרי הצניעות הנהוגים בקרב שומרי התורה והמצוות.

תמונה אחרת של לדרמן נבחרה תחת הקטגוריה של 'בחירת האוצרת', והיא מציגה סעודת פורים חגיגית בחצר החסידית לעלוב, הסעודה מתנהלת כשהאדמו"ר יושב בראש השלחן, ומאות החסידים ניצבים על הטריבונות המכונות בעגה המקומית 'פארענצ'ס'. האווירה הפורימית בוקעת מתוך התמונה ופורצת החוצה, התלבושות פחות אחידות, הכובעים המגוונים שולטים ברמה, והציבור כולו נראה בעיצומו של ריקוד סוער, כשהעובדה שאין מקום לרקוד אינה מפריעה לשמחה, וכל אחד רוקד על מקומו כשידיו שלובות בידי חבריו. עם זאת, התמונה של לדרמן מתמקדת דווקא במה שקורה על הבמה, הוא מצלם את האדמו"ר כשהוא עוסק באמירת חידושי תורה בענייני הפורים, וקבוצת חסידים מצטופפת סביבו כדי להאזין לו ולקבל את ברכתו.

"אני רואה בעבודת הצילום במגזר החרדי שליחות של ממש", אומר לדרמן בשיחה עם כותב השורות. "הציבור הכללי בארץ רגיל לראות את הציבור החרדי בעיקר מתוך הסיקור החדשותי של הפגנות או עצרות תפילה. בדרך כלל החרדים מופיעים כגוש גדול ושחור, שקל מאוד להתנתק ממנו ולומר לעצמך "אני זה לא הם. אין לי קשר אליהם".

"אני בא מתוך מטרה לשבור את האקסיומה הזאת שקיימת בעיני חלק מהאנשים בארץ, הרואים בציבור החרדי עדר נטול מחשבה ורגשות שעושה רק מה שהעסקנים אומרים לו לעשות, ואינו נהנה מחירות וחופש בחירה.

"התמונות שלי מציגות רגעים מתוך חיי היומיום בעולם החרדי. ילדים משחקים, ילדות שצועדות לבית הספר ומקפצות בעליזות, אנשים שממהרים לעבודה או ללימודים, אימהות הרוכנות לעבר עגלה כדי לטפל בתינוק צווחן, או סתם אנשים שממתינים לאוטובוס ומנהלים שיחה ידידותית עם מי שחולק עימם את אותו הגורל וממתין גם הוא לאוטובוס שבושש לבוא".

לדרמן מסביר שהזכייה בתחרות אינה מזכה אותו בפרס כלשהו, אלא רק בתעודה מטעם פרויקט 'עדות מקומית'. "למעשה שום פרס לא יעניק לי את אותה השמחה כמו עצם העובדה שזכיתי בתחרות. במיוחד במקרה שלי שאני לא למדתי את המקצוע, והתחלתי כצלם חובב שלאט לאט התמקצע והחל להתברג בתחום. העובדה שזכיתי בהכרה ובאהדתה של שלושה צוותי שיפוט שונים, ושהתמונה שלי נבחרה מבין אלפי תמונות שבחלקן צולמו על ידי צלמים ותיקים שלמדו את המקצוע באופן יסודי ומלמדים בעצמם במכללות יוקרתיות – זה נותן לי גב, מחזק את ההערכה העצמית שלי ובהחלט מקדם אותי בעולם הצילום".

הוא מספר על כך שכבר בגיל צעיר מאוד ניסה את מזלו כצלם, עם המצלמה הפשוטה שקיבל מתנה לבר המצווה שלו. בהמשך התקדם למצלמות קצת יותר משוכללות, ורק אחרי שהגיע לגיל 30 רכש מצלמה מקצועית בכסף מלא, והחל לצלם באינטנסיביות.

"התחלתי ליד הבית. הייתי מצלם אירועים בחצרות האדמו"רים ומפרסם את התמונות ברשת. פעם אחת התקשרו אלי מאחד העיתונים החרדים וביקשו לקנות תמונה. אחר הגיע פנייה מעיתון נוסף, ופתאום מצאתי את עצמי צלם עיתונות.

"הבעיה שמצילום עיתונות אי אפשר להתפרנס היום כראוי. זה צילום של הזדמנויות, אתה מוצא מה לצלם ומקווה שמישהו יאהב את התמונה מספיק כדי לקנות אותה. גם אם אתה מוכר עשרות ומאות תמונות בחודש זה לא מגיע הכנסה גדולה במיוחד. הפיתרון הוא לצלם באירועים לפי הזמנה, חתונות, בר מצוות וכדומה. אבל זה כבר עולם אחר, אני אוהב את הצילום האקראי והמזדמן, ואת ההכנסה החודשית העיקרית שלי אני מביא מעבודתי כמדביק מודעות".

לסיכום יש לו מסר עבורכם: "אני חושב שבצילום פרטני ואנקדוטי, אפשר לגלות את הפרטים שמסתתרים בתוך הגוש הגדול. במקרה שלי זה האנשים שבמגזר החרדי, אבל זה יכול להתבטא בהרבה מאוד צורות. מה שאני בא לומר זה שלא צריך מצלמה כדי לזהות את הפרטים הקטנים. צריך רק לפתוח את העיניים, לשמור על ראש פתוח, ולהתחיל לחפש את מה שאנחנו עלולים להחמיץ אם נמשיך להתבונן רק על הגוש הגדול, ולהאמין לכל מה שאנשים אחרים מספרים לנו עליו.

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד