לצערי זכיתי להכיר את שכני רק בגלל ה'חמאס'

כשנכנסתי לבניין בו הייתי אמור למסור הרצאה בחוג בית של "ערכים", פגשתי אדם בפתחה של המעלית. "סליחה, אתה מתגורר כאן בבניין?" שאלתי. "אכן, כן" – נעניתי ברוב נדיבות. "היכן מתגוררת משפחת לוי?" – אין לי מושג!" השיבני האיש. "אתה חדש כאן בבניין?" שאלתי. "ממש לא, אני כאן כבר עשר שנים!" נדהמתי מאוד : "אתה גר כאן עשר שנים ולא יודע מי הם השכנים שלך?!" – "אדוני, רוב המתגוררים כאן בבניין אינם מכירים ואינם מעוניינים להכיר זה את זה!" – השיב השכן ונבלע במעלית.

כשמצאתי לבסוף את משפחת לוי, שיתפתי את מאזיני במעשה, סיפרתי גם שזו לא הפעם הראשונה שאני נתקל בתופעה שכזאת. אחד המשתתפים חייך לשכנו היושב לצדו. וביקש לומר שהוא הכיר את שכנו "בזכות" החמאס… הוא סיפר שהוא מתגורר בבניין זה כתשע שנים בהם הוא לא הכיר את שכניו. אלא שבמבצע "צוק איתן" הם נאלצו לרדת למקלט, ומכיוון שאין שם קליטה סלולארית… "בלית ברירה" הוא הביט על הסובבים ו"גילה" שכן נחמד המתגורר מעליו זה כבר שש שנים ! הם מעולם לא החליפו מילה ! כעת נוצרה ביניהם היכרות, שהובילה להזמנה לחוג בית של ערכים… על תרבות העולם המערבי אמר מי שאמר: פעם אדם לאדם היה זאב, אך היום המצב הרבה יותר גרוע: אדם לאדם קיר…!

הוא אפילו לא שונא אותו כי מבחינתו השני פשוט לא קיים. באחת הרצאותיי בפני סטודנטים נשאלתי על מרקם היחסים שבין הציבור החרדי לציבור החילוני. כהקדמה לתשובה השבתי, שאני כופר במושג הזה "ציבור חילוני". אין דבר כזה ! ! הסטודנטים הרימו גבה בתמיהה. הסברתי: יש מגזר חילוני, אנשים חילונים, אך אין ציבור חילוני! כי המושג "ציבור" הוא התכנסות אנשים באופן קבוע למטרה ערכית משותפת. והיכן זה קיים במגזר החילוני?! אין ביניהם ולו מכנה משותף אחד ! האחד ימני, השני שמאלני, האחד סוציאליסט והשני קפיטליסט… וכו' וכו'. אפילו כאן באולם, היש מכנה משותף ערכי אחד ביניכם הסטודנטים שאתם מזוהים עמו כולכם?! החילוניות היא חיים של בודד בתוך עולם של מיליוני בודדים ! ! !

ולא כל שכן בעידן הסלולרי הפרוץ… ששם נסתם הגולל על מעט מחיי החברה שהיו בעבר. מאזיני קבלו את הדברים בהסכמה שבשתיקה, כי מי כמוהם יודעים כמה הדבר נכון. ע"כ רבים מהחוזרים בתשובה מציינים בהתרגשות את המושג החדש להם – "הציבור החרדי". כאשר הם נעטפים בחמימות הקהילתית, על רבניה ומנהיגיה, הם מגלים את המכנה המשותף של עולם החסד האדיר המקיף את כל הציבור, את ההתכנסות הציבורית יום יום שלוש פעמים לתפילות, המאבקים הציבורים בהגנה על ערכי וקודשי הציבור החרדי. הערבות ההדדית, אכפתיות, ודאגה לנזקק, וכו' וכו'. תופעה זו הנראית לנו כמובנת מאליה, כלל לא מובנת למי שזכה כעת להצטרף לציבור. ויש לנו לדעת ולהודות להקב"ה על זכות נפלאה זו.