סבל עם ישראל

שאלה טובה, אך לא מדויקת.

לעם ישראל היו את התקופות היפות ביותר בהיסטוריה האנושית.

"השמע עם קול אלוקים" (דברים ד לג) – האומה היחידה שזכתה לראות ולשמוע את בורא העולם על פני האדמה, היא האומה היהודית. מלבד זאת במהלך ההיסטוריה שני בתי מקדש פיארו את העיר ירושלים ואת העולם כולו, והאירו לאנושות במסר ברור, אשר ביטא יותר מכל, חיי רוח נלהבים, תוך דבקות בבורא יתברך שמו.

אמנם התורה הקדושה הזהירה אותנו אזהרות חוזרות ונשנות, כי כל הטוב יארך ובתנאי שקיום התורה והמצוות יימשכו- כלומר, הברכות כולן על תנאי הן, ובאמת כאשר עם ה' סר מאלוקיו, תבעה התורה את קיום אמתותה ובאנו לידי סבל גדול.
אך יש לדעת, כי ה' יתברך אינו חפץ לגרום לברואיו סבל, אפילו לגוי הנידח ביותר, שכן כל מידותיו של ה' רחמים אינסופיים הם.

ועוד יש לנו לדעת, כי יש לנו לדעת, כי אין שום תכלית עצמית בסבל וייסורים. מטרת הייסורים הם בעיקר לעורר את האדם והאומה כולה, לשוב ולהתחבר למקור האנושות, ובכך לזכות לטוב מוחלט גם בעולם הזה.

התורה חידשה לנו שמלבד היות הייסורים מקור אזהרה, טמון בהם גם כוח לכפר על עבירות במידה והאדם 'קולט' את המסר וחדל מעשיית עבירות.

עם ישראל כקבוצה מאוחדת, נבחר כדי לייצג את עבודת הקודש בבריאה. קדוש פירושו מובדל, מופרש לשמיים.

חפץ ה' היה שיהיה עם אחד ובתוך העם מספר קבוצות, אשר לפי דרגתם יטוו וינחילו לאנושות כולה את עבודת השם.

כאשר העם לא מתפקד כחטיבה אחת, נמצא שכל תכליתו מבוטלת, ובאופן כזה כביכול אין לקדוש ברוך הוא ברירה אלא לאחדו לזככו.

עיננו הרואות כי לאורך כל ההיסטוריה, ואף בזמננו, כאשר עושה עם השם את רצונו, הם זוכים לניסים בלתי רגילים מעל הטבע, וכאשר הם עוברים על רצונו, אז חס ושלום להפך.

לא ניתן להכחיש שחזרת בני ישראל לארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות היא נס גלוי.

עם ישראל הוא העם היחיד ששרד לאורך כל ההיסטוריה, על אף הסבל והייסורים שהיו מנת חלקו בכל שנות גלותו מעל ארצו.

וכמאמר התלמוד על הפסוק "אספה עלימו רעות חצי אכלה בם" (דברים לב, האזינו) – "חצי כלים והם אינם כלים", כלומר, אומר בורא העולם, אף לאחר שאכלה בבני ישראל את כל חציי, שואות ופוגרומים, מלחמות וקשיים, הם בניי, לא יהיו כלים לעולם.