המבורגר, אוורסט, והתורה הקדושה

 

מי שיכנס לכולל 'עליות אליהו' בירושלים, ויראה את יונתן רזאל חובש את ספסלי בית המדרש יחד עם עשרות אברכים נוספים, לא יחשוב לרגע שאברך הכולל הרגיל והעממי, הוא פסנתרן מפורסם, יוצר מחונן ומוזיקאי משכמו ומעלה.

 

אצל רזאל סדר היום מחולק בצורה ברורה, עד הצהרים יש רק תורה ותפילה. אחה"צ הוא עובד, ובערב חוזר לבית המדרש. פה ושם יש חריגות בסדר היום, כשהוא מנצל גם את שעות אחר הצהרים ללימוד תורה. חריגה בכיוון הפוך לא קיימת.

 

"אני לא נולדתי בבית חרדי", מספר רזאל בגילוי לב. "בית הורי היה בית דתי, שמרנו מצוות וגם לימוד התורה לא היה זר לי, אבל זה היה בית דתי, ולא חרדי. כשסיימתי את הלימודים ביסודי, למדתי כמה שנים במוסד שאפילו לא היה דתי, שם התמקצעתי כמוזיקאי, והשקעתי את כל היום שלי בלימוד מוזיקה ברמה מקצועית. מדי יום הייתי יושב שש או שבע שעות ליד הפסנתר, ובנוסף לימודים תיאורטיים על תולדות המוזיקה ועמקותה. חלק קטן מהזמן שלי הוקדש ללימוד התורה.

 

רק בגיל יותר מאוחר, אחרי גיל 20, נחשפתי לרובד העמוק יותר של התורה, התחלתי להרגיש שאני מתחבר ללימוד התורה. התחלתי ללמוד בעצמי, להשקיע יותר, ובהמשך נכנסתי לישיבת מיר, שם התהפכו היוצרות, לימוד התורה הפך להיות החלק העיקרי, והמוזיקה זזה הצידה לטובת הגמרא 

 

אתה מרגיש תחושה של החמצה? שחבל שלא הלכת מגיל צעיר ללמוד בישיבה?

"זה לגמרי לא היה תלוי בי, לא אני החלטתי איפה אני אלמד ולכן אין לי כאן מקום להצטער על כך. זאת הדרך שבה הקדוש ברוך הוא הוביל אותי, ויש בה גם מעלות, התמקצעתי במוזיקה ומזה אני והמשנה. מתפרנס היום בסיעתא דשמיא.

 

"אני כן יכול לומר לך שאני מרגיש לפעמים שאני ממש מקנא במי שכן גדלו בתוך התורה, בעולם הישיבות. אני רואה את ההבדל ביני לבינם, את טוהר המחשבה שלהם, את היכולת להתמיד בלימוד במשך שעות ארוכות, עולם מושגים תורני רחב יותר, אלו דברים שאני נחשפתי אליהם בגיל יותר מאוחר.

 

צדיקים אמרו שהיכל הנגינה בשמים שוכן בסמוך להיכל התשובה. אנחנו לא כל כך מבינים בהיכלות שבשמים, אבל בכל זאת, כמוזיקאי וכאברך כולל, איך אתה רואה את האמירה הזאת? מה זה אומר לך שהיכל הנגינה ועולם התשובה סמוכים זה לזה?

 "אפשר להגיד בתשובה כמעט ארצית, שיש משהו במוזיקה שתופס אותנו ברגש מיוחד, געגוע, תענוג עדין של הנפש. זה לא כמו לאכול סעודה טובה, זו תנועה בנפש שהיא לא מוסברת.

 

"אני חושב שגם התשובה, כשאדם רוצה לחזור בתשובה, יש לו רצון להתקרב לקב"ה, הוא מרגיש געגוע, חיפוש בלתי מוסבר, רוצה להבין, לדעת את האמת, את סוד היקום. 

 

 "ה'חזון איש' כותב שאם אדם עומד ומתבונן על העולם כשהוא רגוע ושליו, לא מבולבל, הוא מרגיש בתוך הנפש כמיהה עצומה ותעלומה, זעקה פנימית ששואלת לאן? הרגש הזה הוא קצת דומה בעיני לרגש שאנחנו מרגישים כשמאזינים למוזיקה טהורה. אני חושב שזאת הסיבה שהלווים ניגנו בבית המקדש בזמן שאנשים הביאו קרבנות. הניגון שלהם הזכיר לאדם לאן הוא הולך. הוא שאל את האדם אייכה? איפה אתה? לאן אתה הולך?

 

"כמובן שכדי להבין את זה צריך להאזין למוזיקה טהורה, ולא למוזיקה שהמקור שלה הוא ממקומות לא טובים. מוזיקה עם שמחה של קדושה, עם געגוע לטוב, לחיים מלאים, להרמוניה.

 

"אסכם את הדברים כך: אני חושב שגם אצלנו בנפש, יש מקבילה בין התשובה והנגינה. הן נובעות מאותה הנקודה בנפש".

 

מה אתה לומד בכולל? תלמוד בבלי? הלכה? חומש עם רש"י?

"אני לומד בכולל מיוחד שבו לומדים על פי סדר 'הדף היומי', שזה סדר לימוד של דף אחד מהתלמוד הבבלי מדי יום. אנחנו לומדים בעיון, שעתיים לומדים את הדף של אתמול, חוזרים עליו, ולאחר מכן לומדים את הדף של היום שעתיים נוספות. הלימוד יסודי והוא בקצב של שבעה דפים בשבוע, 30 דף בחודש וכן הלאה.

 

זה לא קשה לעמוד בקצב כזה של לימוד יסודי ואינטנסיבי כל כך?

"בטח שקשה. לפעמים אני ממש בוכה בדמעות מרוב הקושי שניצב בפני. זה תלוי כמובן איזו מסכת לומדים יש דפים יותר קלים ומובנים ויש דפים ממש קשים. הלימוד בתלמוד הבבלי לא מתפשר. אם לא הבנת את השורה הבודדת בדף הקודם, ייתכן שלא תוכל בכלל להבין את הדף הבא, כי במקרים רבים הסוגיות בנויות זו על גב זו, וכדי להבין סוגיה אחת, אתה חייב להבין את זו שלפניה.

 

"אבל הקושי הזה לא שובר אותנו. להיפך, זה חלק מהעונג המיוחד של לימוד התורה. הלימוד בכולל, עם דיבוק חברים ועם ספרי עזר מתאימים הכל ביחד עוזר להבין, וכמובן כשמתפללים לקדוש ברוך הוא שיפתח לנו את העיניים ויזכה אותנו להבין את תורתו הקדושה, הוא תמיד עונה לנו ופותח לנו את העיניים".

 

מה יש לך לומר לבחור צעיר או מבוגר שמתלבט. הוא מתעניין בלימוד התורה, שואף להיכנס לישיבה או להצטרף לשיעור תורה, אבל מאידך הוא מפחד מהעול, מהמחויבות, מהמשמעות את העיניים". של קבלת עול תורה ומצוות?

"אני אומר לאותו בחור, שזאת המתיקות הכי גדולה שיש. יש מתיקות פשוטה, יש הנאה שהיא לאכול המבורגר, ויש הנאה של טיפוס על האוורסט, ולאחר שהגעת לפסגה להביט כלפי מטה ולהרגיש שעשית את הלא יאומן. זה ברובד החיצוני.

 

"אבל מעבר לאתגריות וצליחת הקשיים, יש בתורה משהו מיוחד. התורה חושפת בפניך עולם מקביל של הנאה, של עונג רוחני צרוף. כשאני היום מנגן על פסנתר, אני רץ, לא צריך להתאמץ, כי התאמצתי בכל כוחותי בצעירותי בלימוד מוזיקה. מי שמאמץ את כל כוחותיו בלימוד התורה, לאחר זמן הקושי נהיה יותר קל, ובהמשך הוא הופך יותר ויותר קל. השמחה בלימוד התורה גדלה ומתעצמת ככל שלומדים יותר, וככל שנכנסים לזה עם כל הגוף, עם כל הראש, עם כל החושים וכוחות הנפש.

 

"יתירה מזאת. כל אחד צריך לדעת שזה נמצא בתוכו, הכמיהה הזו לתורה הקדושה, הגעגוע לאבינו שבשמים. זה לא חיצוני לך, זה נמצא אצלך, אם רק תתן לקולות הפנימיים הללו להישמע, תראה שהגעגוע הולך ומתגבר. לימוד התורה זו הדרך הטובה ביותר, הדרך היחידה, לגעת בקדוש ברוך הוא כביכול, להתקרב אליו, להרגיש אותו בעולם הזה.