אהבת אמת גם בגיל 80!

האחות ש. שבה לביתה לאחר יום עבודה שגרתי וסיפרה למשפחתה בהשתאות: היה זה בוקר עמוס במרפאה המקומית. בשעה שמונה וחצי, איש זקן, בשנות השמונים לחייו, נכנס למרפאה על מנת להוציא תפרים מפצע בבוהן ידו שנחבשה ביום הקודם. האיש אמר לפקידת הקבלה כי הוא ממהר מאחר ויש לו פגישה בשעה תשע. התפעלתי מהחיוניות של האיש הזקן ואמרתי לו שישב וימתין, כיוון שידעתי שהרופא המטפל בו עסוק מאוד ותעבור לפחות שעה עד שיתפנה. ראיתי כי האיש מסתכל כל הזמן בשעונו והחלטתי לטפל בו, כשהתפניתי לכמה דקות מהחולים שלי. תוך כדי הטיפול שאלתי אותו לאן הוא ממהר והאם יש לו פגישה חשובה עם איזה רופא. האיש ענה לי: לא, איני הולך לפגוש רופא. אני צריך ללכת לבקר את אשתי הנמצאת במחלקה סיעודית בבית החולים ולאכול איתה ארוחת בוקר. שאלתי את האיש מה מחלת אשתו והוא ענה כי היא מאושפזת בבית החולים כבר מספר שנים מאחר והיא חולה במחלת האלצהיימר.

 

בתום הטיפול שאלתי את האיש, האם אשתו תדאג מאד אם הוא יאחר קצת. הוא ענה לי "לא, היא לא תדאג היא אינה יודעת מה קורה איתה, היא אינה מזהה איש וגם לא אותי בחמש השנים האחרונות". התפלאתי מאד ושאלתי אותו "ואתה הולך אליה כל בוקר על אף שאינה יודעת מה קורה איתה ואינה יודעת מי אתה?"

 

האיש חייך, הניח ידו על ליבו ואמר: "היא אינה יודעת מי אני, אבל אני יודע מי היא ומה היא הייתה", והוא יצא מהמרפאה לדרכו.