השקעה לעתיד

''החיים יפים, למה לא ליהנות"?
יוני ורוני, חברי ילדות טובים, כיום בני שלושים +, חולקים היום חיים שונים לחלוטין. יוני גר בסביון, רוני גר בבאר שבע. יוני מחזיק חברה גדולה המעסיקה עשרות עובדים ושמו מוזכר בהערכה בקהילות העסקים של ישראל, בעוד רוני בקושי מצליח לסגור את החודש ועובר מעבודה לעבודה ללא עתיד ברור. יוני עשיר, רוני עני. אך ההבדל ביניהם התחיל 15 שנה אחורה, כשהם התבגרו והתחילו להרוויח את דמי הכיס הראשונים שלהם.

יוני היה 'חנון' הכיתה, בעוד רוני היה מלך החברה ואז, דווקא היה זה יוני שהביט לעיתים בקנאה על חברו הטוב רוני. רוני היה חוגג. את השיעורים הקשים בבית הספר העביר בנמנום קל ("אוף, זה משעמם"…) את השיעורים הקלים יותר, העדיף לבלות ברחבי העיר, כשהתגייס לצבא עשה את הכול כדי להיות גו'בניק ולא להידרש למאמץ ורמת ההוצאות שלו על בילויים וחוויות הייתה פי עשרה משל חברו הטוב יוני. "החיים יפים, למה לא ליהנות מהם"? היה המוטו שלו.

בזמן שרוני בילה בנעימים, יוני עבד קשה. הוא העדיף לבלות זמן מול ספרי הלימוד מאשר עם חברים, למבחנים התכונן שבועות ארוכים, כשהתגייס עשה בדק בית היטב איזה תפקיד יפתח אותו הכי הרבה וברגע שהשתחרר נרשם ללימודים גבוהים ודי תובעניים באוניברסיטה יוקרתית. "נכון אני מוותר על המון", היה אומר לרוני, "אבל עוד תראה שדווקא אתה הוא זה שמוותר".

מוותרים היום ומשקיעים בשביל העתיד
היום, כששניהם בגרו והם אוכלים את מה שבישלו לעצמם, רוני מבין היטב על מה יוני היה מדבר. פירות השקעתו המרובה של יוני מניבים לו היום עושר חלומי, את החוויות שרוני אסף לפני עשור יוני מקבל כיום פי עשרה, וגם כשהוא נזכר באי אלו ויתורים שנאלץ לעשות בלילות הארוכים בהם שינן לבחינה כדי לקבל מאה, הוא לא מבין איך אז הוא ריחם על עצמו – "איך אפשר להשוות את זה למה שיש לי היום" הוא חושב.

אז נכון, החיים היהודיים דורשים מאיתנו המון ויתורים.שמירת שבת, כשרות, שמירת העיניים, טהרת המשפחה, צניעות, לימוד תורה – כל אלו ועוד רבים דורשים מאיתנו להפסיד חוויות, רווחים, בילויים או הנאות, שאנו יכולים כעת ליהנות ובמקום זאת להשקיע את חיינו בהישגים יהודיים הרבה פחות מהנים.
אבל נזכור, מחשבה על העתיד היא לא ויתור, היא חכמה!

"מחשבה על העתיד"?על מה אתה מדבר?
כן. העתיד של כולנו ייקבע על פי ההשקעה הרוחנית שלנו. ביום שיסתיים מסענו בעולם ונעבור עם נשמתנו לבדה, ללא הגוף וכל חפציו, אל העולם הנצחי, עולם הנשמות –
החיים שאחרי המוות, לכל החוויות, ההנאות, הסיפוקים והתאוות כמו גם לנכסים, רווחים, מכוניות והישגים אחרים, לא תהיה יותר כל משמעות. הם נחמדים כשהגוף קיים, אך לא שווים פרוטה כשהוא איננו.

אחרי הכול, מה הוא יעשה בקבר עם מליון דולר?

בעולם ההוא, אנו נקצור את פירות ההשקעה, נקבל את גן העדן המובטח לנו, ונחיה בעושר ואושר עד אינסוף. הרבה יותר משתלם, לא?!

אז, חברים, מה נקרא "ויתור": לויתור על ההווה עבור העתיד, או ויתור על העתיד עבור ההווה?

חשבו על זה!
להתראות!