מדוע לא עוזרים לנו להחליט?

"חבל שלא עוזרים לי להחליט"
"מזה חודשים אני מסתובב עם בטן מתהפכת" מתאר בגילוי לב אורי מרחובות. "זה התחיל כשקבעתי עם חבר לימוד שבועי קבוע בספרי יסוד יהודיים, הכרתי בדרכי שלי את היהדות ומשמעותה והתחלתי לקלוט שכל העניין הזה אמור לשנות אצלי דבר אחד או שניים בחיים. והאמת? ברגעי הלימוד וגם שעות לאחר כך, השינוי ממש בוער לי. אבל אחר כך, כשאני חוזר לעיסוקיי, נשמע לי הזוי לחשוב על עצמי, גבר שכלתן וקר רוח, כאדם שיבצע שינויים בחייו. כך, אני מסתובב עם תחושות סותרות ומבלבלות, יום אחר יום, עד שאני מוצא את עצמי לפעמים זועק בליבי לאלוקים: "אם אתה קיים, מדוע לא תוביל אותי אתה אליך? למה אתה משאיר אותי לקבל את ההחלטות הקשות לבד"?
אורי, מתברר, לא לבד ורבים מאיתנו כמהים לעיתים שמישהו מלמעלה יסיר מהם את האחריות האישית, ייקח את המושכות וישאיר רק דרך אחת פתוחה בפניהם. מדוע זה לא קורה? בואו נבין.

הבחירה האישית היא הסיבה של כל החיים
הכול מתחיל מהשורש, מהסיבה שבגללה אלוקים ברא את עולמנו. על פי המקורות, הסיבה שאלוקים לא ברא ישירות את העולם הבא – המקום בו נוכל לקבל את גן עדן -ההנאה המושלמת המהווה את מטרת הבריאה, אלא הקדים והניח אותנו בעולם הזה, מקום בו אנו רחוקים ממנו ודי בקלות מסוגלים לחטוא ולהיסחף אחרי החומריות השולטת בכל, היא בגלל סיבה אחת ויחידה: קיומה של בחירת אישית, חופשית ועצמאית. אלוקים, כך מסבירים הקדמונים, לא רצה לתת לנו את השכר בחסד, אלא רצה שאנו מיוזמתנו ומבחירתנו נבצע את רצונו ואת מצוותיו ועל ידי כך נוכל להיות זכאים, בזכות ולא בחסד, לשכר הטוב שהוא שומר לנו לעולם הבא. "אתם תתאמצו, תהיו זכאים ואז תקבלו" אמר.

הערך של המצוות הוא רק בגלל שבחרת בהם לבד
המסקנה: אם לאדם לא הייתה בחירה עצמאית וחופשית ומישהו היה לוקח במקומו את האחריות וגם "מחליט בשבילו", לא הייתה כל סיבה לקיומו ולא הייתה כל משמעות למעשיו הטובים הקיימים, כאמור, רק כדי לאפשר לאדם לקבל בזכות ולא בחסד את חלקו בעולם הבא. אם האדם היה מבצע את המצוות משום שזו האפשרות היחידה העומדת לפניו, לא הייתה להם כל משמעות. אין לאלוקים שום צורך ועניין שתניח תפילין, יש לו בהחלט עניין גדול שתעשה זאת מתוך רצון, עניין והחלטה אישית. אין לאלוקים שום עניין וצורך במצוות הנעשות ללא בחירת האדם, אין בהן כל משמעות ולא הן המצוות המזכות לגן עדן בעולם הבא ורק משום כך הוא ברא מתחילה את העולם החומרי הזה, כדי שיעמדו לפני האדם שני דרכים והוא יצטרך לבחור בעצמו.

בחירה חופשית או הכול משמים?
"טוב" אתה אומר, "אני מבין שאני חייב לבחור בעצמי, אבל האם באמת יש בחירה חופשית, הרי הכול משמים, לא"? את התשובה לשאלה הזו, המגדירה בפרופורציות נכונות ומדויקות את היחס הנכון בין האמונה בבלעדיותו המוחלטת של אלוקים על כל הנעשה בעולם לבין יכולתנו להביע את עצמנו, משיבים חכמינו ז"ל במסכת אבות ואומרים: "הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים".
"יראת שמים" היא ההגדרה לכל הבעה של רצון ובחירה הנובעים מאישיות האדם ולכל קבלת החלטה האם לבצע את רצון השם או את רצונו האישי שלו. נקודת הבחירה הזו, הוצאה מתוך הכלל הקולקטיבי לפיו הכול בידי שמים והיא נמצאת בשליטת האדם. מלבד הנקודה הזו, הכול כולל הכול רק בידי שמים.

"רגע, אז אלוקים לא יודע מה אבחר"?
דברי חכמים אלו גוררים אותנו אל אחת השאלות היסודיות ביותר באמונה היהודית: האם אלוקים לא יודע מה אבחר? ואם הוא יודע מה אבחר עוד לפני שבחרתי, האם זה לא אומר שזהו בעצם משחק מכור מראש? בשאלה הזו שהעסיקה את טובי המוחות של גדולי הראשונים כמו הרמב"ם ועוד, טוענים הפרשנים כי כבר משה רבנו התקשה ושאל את ההסבר לה מאת אלוקים במשפט "הודיעני נא את דרכיך" (ספר שמות). זו אכן שאלה מעמיקה והנה תשובת חלק מהראשונים:
"הכול צפוי" אבל "הרשות נתונה"


אלוקים אמנם יודע מראש מה יקרה בעולם מראשית בריאתו ועד סופו, כי הרי אין גבול ליכולותיו והעתידות ברורים לפניו, אבל בכל הנוגע לדברים התלויים בבחירתנו, הוא רק יודע מראש מה נבחר כי הכול גלוי לפניו מראש, אבל לא הוא המחליט או הבוחר עבורנו. אפשר להעמיק רבות בבירור התשובה הזו ותשובות אחרות לשאלה המעמיקה הזו, אך די בכך כדי להבהיר מעבר לכל ספק: האינטרס העליון של אלוקים הוא שתהיה לנו בחירה חופשית, רק כך יש טעם לקיומו של העולם.

אל תדאג! אחרי הצעד הראשון יעזרו לך!
לסיכום, בואו נפנים את משמעות המסר: ההחלטות והבחירות הן רק בידינו שלנו. את הצעד הראשון, לקחת אחריות לבחור ולהחליט אנחנו נדרשים לעשות לבד. אבל, אל דאגה. זהו היחס רק כלפי הצעד הראשון. לאחר שתעשה אותו באומץ, מובטחת לך עזרה בלתי מוגבלת. "פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם" אומר הקדוש ברוך הוא לעם ישראל המתדפקים על דלתות שינוי המעשים. "מצווה גוררת מצווה" מבטיחה המשנה בפרקי אבות והדרך בה שתי ההבטחות הללו עובדות זהה: כשהאדם בוחר, עושה את הצעד הראשון ופותח את הפתח, ההשפעה הרוחנית הכבירה של המעשה הראשון תגביה אותו מרצונותיו ויכולותיו העכשוויים ותיצור אצלו את התשתית ואף את הרעב לקיום עוד ועוד מצוות. הבחירה הראשונה רק תקבל חיזוקים והוא ימצא את עצמו הרבה מעבר לביטחון העצמי שלו והאמונה ביכולותיו.

רצית? בחרת? עשית את המקסימום הנדרש!
בידינו נמצא רק הרצון הראשוני ולכן רק הוא נדרש מאיתנו. אם אנחנו נרצה, ניקח את האחריות, נחליט ונשאף לבצע, נוכל לומר לריבונו של עולם בביטחון: "עשינו את שלנו, פתחנו את הפתח, עכשיו עשה אתה את שלך, פתח ותרחיב לנו אותו עד שיהיה כפתחו של אולם". וזה יקרה. אדם מקדש עצמו מלמטה מעט ומקדשים אותו מלמעלה הרבה. הרצון האמיתי והכנה, לקיחת האחריות והבחירה הראשונית מהווים את הפתח הקטן אך זה שבהחלט מספיק לכל העולם הרוחני שאנו שואפים אליו. לך נשאר רק להתחיל. בהצלחה!