פותחים שולחן

משל שהיה נוהג הגאון ר' ברוך נבנצאל שליט"א לספר, כדי להמחיש כי בסופו של דבר הכל אוכלים מידו של הקדוש ברוך הוא, המאמצים והטרחה אינם משנים את התוצאה! "הזן את העולם כולו".
הגדל

 

זו הייתה הפעם הראשונה בחייו שהוא נאלץ לדפוק על דלתו של אחר כדי לבקש עזרה.

 

חדשים של רעב עשו את שלהם.

 

הוא הקיש על הדלת ומייד החזיר את ידו לכיס מעילו.

 

על שטיח "ברוכים הבאים" הוא עמד מתחבא בתוך עצמו, עיניו מוסתרות מתחת כובע מצחייה, והקשיב בבושה לרעשים שהתעוררו בתוך הבית בתגובה לנקישותיו החלושות. כמעט תקפתהו סחרחורת של ביזיונות, בושות ורחמים עצמיים, עד שהסיח את דעתו קמעה מן הרגע הבא, ונזכר באנשים הטובים שהובילוהו הנה.

 

הבוקר הוא התעורר רעב מתמיד. יומיים תמימים לא הכניס מאכל מוצק לפיו. במכולת השכונתית הוא לא ההין להציג את עצמו כבר שנה תמימה, ובמר ייאושו הוא פנה לשוטט ברחובות העיר. עיניו העצובות ועצמות לחייו הבולטות הסגירו את מצוקתו, ויהודי בעל לב רחב קרב אליו ולחש באזנו, כי ברחוב פלוני אלמוני מספר 7 קומה 2 מתגורר אדם מיוחד במינו, ממש "כלבא שבוע". אין לך מה להתבייש, הפציר בו ההלך, הוא כל כך שמח לתת לאחרים, זה בנשמתו, אני יכול אפילו להרהיב עוז ולומר לך שתגרום לו צער רב אם ייוודע לו שיהודי רעב נמנע לאכול ממאכליו.

 

הוא לא ידע כיצד, אבל בשעת צהריים הוא מצא עצמו מול ביתו של היהודי מכניס האורחים הנדיב. קומה שנייה, הוא זכר. קיבתו הריקה התכווצה כגוש ברזל והכבידה עליו, בקושי רב הצליח לעלות את המדרגות. אנשים חלפו ועברו על פניו, והוא הרגיש כיצד שערותיו הולכות ומלבינות קצווה אחר קצווה. נורא ואיום.

 

הרהוריו נקטעו באחת. עין גדולה בחנה אותו דרך העינית שבמרכז הדלת, והוא השתדל לשוות לעצמו ארשת פנים רצינית ומהוגנת. כעבור שניות נפתחה הדלת.

 

מתחת לכובע המצחייה שלו הוא הבחין בגרבי כותנה נתונות בפוזמקאות יוקרתיות השוקעות בתוך שטיח רך חמים ונעים.

 

שקט.

 

הפוזמקאות החלו לנוע בחוסר סבלנות, והדלת החלה לסוב על ציריה המשומנים כדי לשמש כחיץ מגן בין בעל הבית לאורח הבלתי קרוא.

 

שקט.

 

הוא לא היה מסוגל לדבר.

 

כמעט נסגרה הדלת, והוא הצליח לפלוט בהיסוס: "אדוני, האם מקבלים כאן ארוחות?"

 

"כן בוודאי, יש רק לבצע מספר עבודות תחזוקה לפני שמגיעים למנה העיקרית, תכנס בבקשה", החווה בידו בתנועה אצילית.

 

מיודעינו הרים מעט את מבטו, אך הוא לא הספיק לראות את החיוך הקליל שריחף על פני בעל הבית.

 

"מכשיר שואב האבק נמצא בארון השרות, מברשת לניקוי הספות תמצא ב..."

 

שעות ארוכות ומתישות חלפו עליו בעבודת בית. מידי פעם הוא היה מרווה צימאונו במי ברז, אך הארוחה המובטחת בוששה לבוא. כה התבייש, שלא שאל מאומה, מה שיהיה יהיה.

 

בשעות אחר הצהריים המאוחרות הוא הביט בגאווה על הבית המצוחצח, נקש חלושות על דלת חדרו שלבעל הבית שפרש למנוחת צהריים קלה, ובלא אומר פרש את זרועותיו לכל עבר, כאומר, הנה, ביצעתי את חלקי, הבה לי את המגיע לי!

 

"עבודה יפה מאוד. באמת יפה. אין מה לדבר. כעת, מה שמגיע- מגיע".

 

הוא עצם את עיניו הלאות, ונתן דרור למחשבותיו. זמן רב כל כך הרגיל את עצמו לעצור בכוח מחשבות מענגות על מאכלים ערבים לחיך, הייסורים שבאו בעקבותיהם היו מרים וקשים. הפעם, כך הרגיש, יש שכר לפעולתו, והוא עומד להגיע בצורה הטובה ביותר שיכול היה לקוות לה.

 

הוא יתחיל מהמנה האחרונה. לפתן ממותק היה הדבר האהוב עליו ביותר, והוא גם ידע כי הלפתן פותח את התיאבון. זה עוד חסר לו, שקיבתו תתמלא ולא יעלה בידו לאכול את כל האוכל שיוגש לו. חלילה. הוא לא ישאיר כאן אפילו פירור. חמתו עלתה בו. בוודאי, עבודה קשה כל כך, ניקוי וילונות, צחצוח כלי כסף, פירור, אפילו לא חצי פירור יישאר על השולחן. הוא עוד הספיק להסס אם העוף יהיה צלוי או מבושל, כאשר לפתע שם לב, כי בניגוד למצופה, נחיריו הרגישים אינם חשים בניחוח של מאכלים. הוא נשם עמוקות, המתין מעט, ומלבד ריחם החריף של חומרי הניקוי השונים שפיזר בעמל בכל פינות הבית, לא עלה באפו מאומה.

 

הוא פתח את עיניו בחשש, והבחין בבעל הבית העומד מולו בידיים שלובות וממתין. "אני מבין ששקעת במחשבות, אפשר להמשיך את שיחתנו?"

 

"כמובן, כמובן".

 

"ובכן, כפי שאמרתי לך, עבודה יפה מאוד. באמת יפה. אין מה לדבר. כעת- כמובן, מה שמגיע, מגיע!", ותוך כדי כך לפת את זרועו המותשת של העובד המסור, הובילו לעבר פתח היציאה, פתח את דלת העץ המפוארת והצביע על הדלת שממול, "שם מחלקים את האוכל, בתאבון".

 

הוא הודה לו מקרב לב, ובצעדים מאוששים פסע לעבר דירת האוכל. הפעם הוא יקבל את שלו בזכות ולא בחסד.

 

הדלת הייתה פתוחה, דלת פשוטה ומזמינה, בלי שטיח כניסה, ללא גינונים, פשוט להיכנס. הוא נכנס. קולות דיבור הגיעו לאוזניו, הוא הלך בעקבותיהם וגילה כעשרה אנשים יושבים סביב שולחנות נאים וסועדים את ליבם. "שב בבקשה", פנה אליו מאן דהו, ככל הנראה בעל הבית, "תוך מספר דקות תקבל את מנתך".

 

הוא התיישב במקום פנוי, וסקר במבטו את כל הנוכחים, תוך כדי ניסיון לנחש איזו עבודה ביצע כל אחד מהם עד שזכה להתיישב ליד השולחן. הייתה לו הרגשה נעימה. אחוות העמלים. הנה, עוד אנשים עבדו כל כך קשה כדי לקבל ארוחת צהריים. הוא חש את עצמו כחלק מגובש מקבוצה, וזה עשה לו טוב.

 

הוא שלח מבט אל האדם שישב מולו וסעד את לבו ברצינות, ושיגר לעברו משפט סתמי:

 

"בימי חיי לא הפעלתי שואב אבק"

 

הלה אפילו לא הרים את ראשו מצלחת המרק.

 

"אתה שומע, אף פעם גם לא צחצחתי כלי כסף".

 

הסועד הרים את ראשו ושני סימני שאלה ריצדו בעיניו. משהגיע למסקנה כי היושב מולו אינו מעורער בנפשו, הגיב: "על איזה שואב אבק אתה מדבר?"

 

"כאן, בעבודה של האוכל. נאלצתי לנקות בית שלם כדי להיכנס לכאן. שואב אבק, חומרי ניקוי..."

 

הסועד החל לפקפק במסקנתו, והרהר לעצמו בעצבות, כי גם אנשים שפויים משתגעים כשהם מחכים לאוכל.

 

אך הלה לא הרפה. "אתה לא יודע על מה אני מדבר? חצי יום עבדתי קשה כדי להגיע לכאן, שואב אבק, חומרי ניקוי..."

 

הסועד קם ממקומו, התיישב ליד מיודעינו, שם את ידו על כתפו וביקש: "עשה לי טובה, תתחיל לספר מהתחלה. לא הבנתי כלום".

 

במשך שעתיים תמימות הוא לא היה מסוגל להכניס מאומה לפיו. התברר לו כי הוא דפק על הדלת הלא נכונה. לו רק היה נכנס ישר לבית זה, היה זוכה לאכול מיד. איתרע מזלו, והוא דפק על הדלת הלא נכונה, אצל השכן הנוכל...

 

משל זה היה נוהג הגאון ר' ברוך נבנצאל שליט"א לספר, כדי להמחיש כי בסופו של דבר הכל אוכלים מידו של הקדוש ברוך הוא, המאמצים והטרחה אינם משנים את התוצאה! "הזן את העולם כולו".

 

הדברים הרי גלויים לעין. כולנו רואים אנשים המתאמצים לפרנסתם מעל ומעבר, והתוצאות... ואילו אחרים משיגים כפליים ברבע מאמץ.

 

"הוא נותן לחם".

 

אם יש בסיפור זה כדי לזרז עוד יהודי אל שיעור הדף היומי, עוד יהודי אשר יפנה שעה קלה מסדר יומו העמוס כדי לקבוע עיתים לתורה- דיינו.

 

על אחת כמה וכמה, שרבבות אלפי ישראל, קובעי עיתים לתורה בכל יום, נוהגים כך לאורך חייהם, ומפנים מזמנם היקר כדי לעסוק בתורת הנצח, מתוך אמונה, הבנה וידיעה ברורה, כי "זמנם" הוא "זמנו", "כספם" הוא "כספו" ו"הצלחתם" היא "הצלחתו".

 

ברוך ה'.

  

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד