פסגת החלומות

תחביב יוצא דופן לבן לורן. לימים זנחו, אך אין כמוהו כדי לאפיין את דרכו בחיים. הוא היה בונה מכוניות מגרוטאות, משילדות שיועדו לפירוק ולגריסה. הלחים צינורות, צירף גלגלים, אילתר ושיחזר, וזה נסע. אחיו הצעיר היה נהג הניסוי.

 

בתחביב זה יש יצירתיות, יש יומרנות והישגיות. מעל לכל: ניצול ייחודי. מה שאחרים זנחו, ממה שהם התייאשו, הוא הפיח רוח חיים. שיקם והפעיל! גם התיכון שבו למד לא היה תיכון רגיל. היה זה בית ספר לאמנות של ויצו, במגמה ליהלומים ותכשיטנות. למד בו גמולוגיה, מבנה ותכונות אבנים טובות לסוגיהן, חיתוך, ליטוש ושיבוץ.

 

סיים את לימודיו, שירת בצבא, למד כלכלה ומנהל עסקים. אלו מקצועות שיפלסו את דרכו למימוש החלטתו הנחרצת: להיות מיליונר בטרם ימלאו לו שלושים. באותה תקופה הכיר את אשתו, הילה.

 

הילה נולדה בפטרבורג שבברית המועצות, בבית חף מכל סממן יהדות.

 

כשגדלה, למדה ציור ופיסול בבית ספר לאמנות, עלתה עם משפחתה לארץ. מהר מאד הבינה שמהמגמות שלמדה לא תוכל להתפרנס. היא עבדה בגלריה לאמנות ולמדה גרפיקה ממוחשבת. פגשה בבן והם מצאו נושאים משותפים רבים. שניהם למדו בבתי ספר לאומנות. המכוניות המקוריות שעיצב מגרוטאות, גם הן סוג של פיסול, נישאו, ואיחדו את כישוריהם. פתחו חנות גדולה בתל אביב וייבאו בגדים ועיצובים לא שגרתיים.

 

הם עקרו לאנגליה, ופתחו חברת אופנה למוצרי עור: חגורות, תיקים, אביזרי לבוש. הילה עיצבה, בן עיטר, פיקחו על הייצור בטורקיה ושיווקו בכל העולם. אם בעבר נסעו לתערוכות האופנה כקניינים, עתה הופיעו בהן כיצרנים. הציגו באיטליה, בצרפת ובגרמניה. פרסמו עליהם כתבות נרחבות ואוהדות בעיתוני האופנה. הם פילסו את דרכם לשורה הראשונה של מעצבי העילית ומוצריהם זכו להצלחה מסחררת.

 

בן מימש את החלום במלואו: גם באנגליה, גם מיליונר לפני גיל שלושים, ובשטרלינגים, גם מפורסם בכל עולם האופנה וגם בעל משפחה מאושרת, במיוחד עם הולדת בתם. התגוררו בוילה מפוארת, נהגו ברכבים יוקרתיים. עסקו במה שהם אוהבים, הפכו תחביב לפרנסה שהביאה עושר, היוו מושא לקנאה ולחיקוי. הסתחררו מאוויר הפסגות, לא חסר להם דבר.

 

הילדה הגיעה לגיל הגן, והחליטו להקנות לה שורשים יהודיים. שתדע על החגים, שתשיר שירים עבריים. אשתו של רב הקהילה ניהלה גן ובית ספר שבו התחנכו תשעת ילדיה. ניהלה פעילות ענפה ושמרה על קשרים על כל משפחות הקהילה. אימצה בחום את משפחת לורן והזמינה אותם לשבתות. היתה זו הפעם הראשונה שבה נחשפו לשולחן שבת. היו כחולמים: האווירה החגיגית, הנרות הדולקים, הזמירות, השירה. הם היו מוקסמים. הישוו רשמים: לנו, לכאורה, יש הכל: וילה, מכונית פאר, הון עתק, פרסום ותהילה. והם לכאורה, מטופלים במשפחה גדולה ומצטופפים בדירה צרה, נאנקים תחת עול החזקת המוסדות וניהול הקהילה וניווטה. ואיזה אושר! איזו הקרנה! אורה ושמחה! משהו שלא ניתן להגדרה. כיום הם מבינים: היתה זו קדושה. מושג שהיה מנוכר להם, עלום, והנה הם נחשפו אליו באחת.

 

הילדה הביאה מהגן סיפורי פרשת השבוע, "מודה אני" וקריאת שמע. החלו להשתתף בערבי הורים, לשמוע הרצאות בנושאים מרתקים שהוארו באור היהדות. קלטו תכניות יהדות ברדיו. גן דודו חוזר בתשובה, הגיע לביקור, והביא עימו מטען של קלטות וידאו, הרצאות רבנים. הידקו את הקשרים עם משפחת הרב, התעניינו, שאלו וקיבלו תשובות מפורטות. גילו שהיהדות היא עולם מלא וגדוש, עמוס תכנים. שמעו מהילדה את סיפורי התורה, התארחו בשבתות, שום דבר מעבר לכך.

 

המפנה הגיע כשהודיעה הרבנית שבית הספר עומד להסגר מחוסר תלמידים. בכל בית הספר היו עשרים תלמידים. בכיתתה של הבת שלוש ילדות. משפחה אחת עקרה, השניה העבירה את הבת, וההחלטה הקשה התקבלה. הם החליטו שלא לרשום לבית הספר הכללי, הנכרי. חוזרים ארצה.

 

מכרו את חברת האופנה, מכרו את הוילה, חיסלו את העסקים. חזרו לרחובות, עיר הולדתו, קנו בית קטן ובחנו אפשרויות השקעה בינתיים צפו בקלטות של רבנים. ההרצאה על השבת שבתה את ליבו. קרא להילה והודיע: "שוכנעתי, מהיום אני שומר את השבת". מהיום כי היה זה בערב שבת, ביום שישי בצהריים.

 

בביתם התארחה מכרה מאנגליה שעמדה לטוס לפנות ערב חזרה. הסיעוה לשדה התעופה. בדרך חזרה סרו לקניון וקנו פלטה חשמלית ואוכל מוכן, בלי לבדוק את כשרותו. הגיעו הביתה חמש דקות לפני שבת. הכין את הפלטה, ניתק את הטלפון, והילה מיהרה להדליק נרות, להשביע את רצונו. ירד אל השכן הדתי בבנין, וסיפר שהחליט לשמור שבת. מה עליו לעשות. "הרבה הצלחה", נענה, "מחר בשבע אני אצלך, נלך לבית הכנסת". זו היתה הפעם הראשונה בחייו שהשתתף במניין תימני, אבל בשבילו היה הכול אותו דבר. כשחזר הביתה, חיכה הסקנדל. אמו צלצלה במשך שעות והטלפון לא ענה. נבהלה, ובאה לראות מה קרה. על כזה אסון לא חשבה. זהו אמרה הילה, הספיקה לי שבת אחת. בן נלחץ, הוא רצה עוד ועוד. רכש תפילין, חיפש שעורי תורה. הילה הודיעה לו שהוא דוהר מהר מדי, ועלול למצוא את עצמו לבד. אמרו לו, שסמינר "ערכים" ישכנע גם אותה, וצדקו. בפעם הראשונה שמעה ושמע גם הוא, מערך עיקבי, מושלם, מעגל שסגר קצוות ושיכנע. בן גילה שהיהדות מורכבת כל כך, גדושת תכנים.

 

בסמינר מעניקים לך את הבסיס, את "ארגז הכלים", ושולחים אותך לבנות את האישיות, את המידות, את השליטה העצמית, את הקשר עם הבורא, הכול.

 

לשם כך יש ללמוד וללמוד וללמוד. חצי יום הוא לומד בכולל אברכים ורוכש ידע, מתעלה בהתמדה, חצי יום עוסק בעסק שהקים עם אשתו: היא מעצבת תכשיטי זהב ויהלומים, הוא משגיח על ייצורם בכמה מפעלים המייצרים בעבורם, ומשווק לחו"ל את התוצר היוקרתי והמבוקש. הפרנסה, ברוך השם, בשפע. אבל עכשיו היא הדבר המשני: "כל ימי עסקתי בניצול הזדמנויות עסקיות, בחתירה עיקבית בסולם העושר. סוף סוף עוסק אני בניצול ההזדמנות לצמיחה אישית, בחתירה עיקבית בסולם האושר!"