למות או לחיות

פעמים רבות אנו שואלים את עצמינו ותמהים כיצד ישנם אנשים שלא חיו על פי ההלכה ולא הקפידו על תרי"ג מצוות, אבל בכל זאת חרפו את נפשם למות מות קדושים והיה בהם הכח הנפשי לעמוד בנסיון הקשה, אף כי בנסיונות קלים יותר נכשלו במהלך חייהם?

 

קיראו את הסיפור המדהים שסיפר וכתב הרב הראשי לישראל לשעבר הרב ישראל לאו [בעיתון משפחה]

 

קדש את ד' בחייך

 

בעת מסעי הצלב בשנת (1096), שלוש הקהילות המפורסמות ביותר שקידשו שם שמים על ידי המוני היהודים שהעדיפו מות קדושים ולא המרת דתם חלילה היו- שפייראורמייזא ומגנצא שבאשכנז. אנו מתייחדים עם זכר הקדושים הללו בתפילת "אב הרחמים שוכן מרומים" הנאמרת מידי שבת בשבתו לפני תפילת מוסף.

 

באחת הקהילות הללו נדרש על כל יהודי העיר להתכנס בחצר הכנסייה המקומית. החצר הייתה מוקפת חומה גבוהה, וחיילים חמושים ברובים עמדו כחומה אנושית מעל חומת האבן כשרוביהם פונים כלפי היהודים בחצר, רועדים מאימה ומפחד.

 

הבישוף של העיר יצא מפתח הכנסייה וכולם הבחינו כי בידו נר שעווה. הוא פנה אל היהודים, דרש מהם בשם הקיסר ובשם הכנסייה להמיר את דתם, ודיבר על חשיבות הדת הקתולית שהם חייבים לחסות בצילה. בתום דבריו הודיע:'אני מדליק את הנר הזה ומציב אותו פה על כן גבוה שכולכם תראו אותו, אני עצמי נכנס חזרה ללשכתי. כל עוד הנר דולק, מוזמן כל אחד ואחת מכם לעלות את שלוש המדרגות ולהיכנס בשערי הכנסייה הפתוחים לרווחה, בכך ימלט נפשו ממות. ברגע שיכבה הנר-שערי הכנסייה יינעלו וכל מי שיימצא ניצב בחצר – אחת דינו למוות בירי מידי הצולפים הפרוסים על גבי החומה'.

 

הוא הכיר את היהודים ככף ידו וידע כי האחד סוחר ועוסק עם אנשים לא יהודים כל ימיו, האחר אינו מקפיד על שמירת שבת כהלכתה, עוד אחד לא נזהר ממאכלות אסורות כאשר הוא נמצא מחוץ לבית, יהודי אחר אינו מחנך את ילדיו בתלמוד תורה והם מתחברים עם שכניהם הלא יהודים.

 

במהלך השעה הארוכה מאד שהנר דלק, סקר הרב את בני הקהילה וניסה לעודדם במבטו כי יחזיקו מעמד ולא ייבלעו בשערי הכנסייה חלילה. הנר הלך ודעך, שערי הכנסייה ננעלו, ואף לא יהודי אחד מקהילה קדושה זו פנה אל אלוהים אחרים. כולם קדשו שם שמיים במותם, ה' ייקום דמם.

 

 

סיפור זה מעורר את התמיהה כיצד אנשים שלא חייו על פי ההלכה ולא הקפידו על תרי"ג מצוות, חרפו את נפשם למות מות קדושים והיה בהם הכח הנפשי לעמוד בניסיון הקשה, אף כי בניסיונות קלים יותר נכשלו במהלך חייהם?

 

אין זאת אלא משום סיבה אחת: קשה מאד למות על קידוש ה', ואינני מאחל לאף אחד לעמוד בניסיון הנורא הזה. אך קשה שבעתיים לחיות על קידוש ה' .

 

למות על קידוש ה' זה ניסיון חד פעמי, רגעי ובן חלוף ועל כך נאמר:'אין לך אדם שאין לו שעה'. בשאלה הקיומית למסור את הנפש או לחיות כגוי,העדיפו יהודי העיר את האפשרות הראשונה, מה שאין כן בחיים על קידוש ה' שזה דבר תמידי עם הרבה שגרה, ברצף יומיומי ובחיים אפרוריים לא אחת, באין התלהבות של רגע מסוים וגם לא תמיד ישנו הגיבוי של הסביבה התומכת. הרבה יותר קשה לקיים "בכל דרכיך דעהו" בבחינת 'שיותי ה' לנגדי תמיד'. אין זה המקרה היחיד שההיסטוריה מוכיחה כי להקריב חיי העולם הזה באמונה שלימה שהינם פרוזדור בפני הטרקלין של העולם הבא הינה תופעה מקובלת, ובכל תפוצות הגולה נהרגו יהודים בדרך זו.