הנבואה שהתגשמה

קללה עתיקת יומין הוטלה לפני אלפי שנים. למרבה הפלא, ובניגוד לכל הגיון היסטורי, היא גם התקיימה.

 

יום אחד בהיר, לפני כשמונה מאות שנה, הטילה אוניות נוסעים עוגן בנמל עכו והורידה נוסע חשוב מאוד – את רבי משה בן נחמן הידוע בכינויו רמב"ן, מגדולי התורה שבכל הזמנים ומחבר פירוש מפורסם לתורה. הרמב"ן הביט סביבו וראה מחזה של חורבן והרס. זמן קצר קודם לכן שטף את הארץ גל של פרשים מונגולים שהחריבו את כל מה שנקרה בדרכם. תילי חורבות ושרידים עשנים היו כל מה שנותרו מערים ושווקים. הכל היה הרוס, מוזנח ומפורק.

 

מחזות ההרס המשיכו ללוות את הרמב"ן בהמשך מסעותיו בארץ. בירושלים, למשל, הוא נמצא שני צבעים יהודים שהתגוררו בחורבה מטה ליפול בפאתי העיר. ביום השבת היו מצטרפים עליהם עוד שמונה יהודים כדי שיהיה להם מנין. כך גם היה המצב בשכם, בחברון ובערים אחרות.

 

ניתן היה לצפות שהרמב"ן יגיב בצער ובכאב על מחזה ההרס שמסביבו, על חורבנה המוחלט של ארץ ישראל שבימי קדם נודעה כ'ארץ זבת חלב ודבש', אך לא רק שהרמב"ן לא הצטער על כך, הוא אף הגיב בשמחה ובהתרוממות רוח.

 

מדוע?

 

מכיוון שהרמב"ן, כמו גם נוסעים רבים שהגיעו לארץ ישראל בעקבותיו, יהודים וגוים כאחד, נוכח לראות בהתגשמותה של נבואה מפורשת מהתורה, נבואה שאף אחד לא יכול היה לחזות אותה מראש פרט להקב"ה נותן התורה המסוגל לקרוא אחרית דבר מראשיתו.

 

נבואה זו, המופיעה בחומש דברים, קובעת שבמשך כל תקופת שהייתם של בני ישראל בגלות, כאשר הארץ תהיה כבושה בידי האויב, היא תהיה במצב של שממון תמידי. "ושממו עליה אויביכם", כך כתוב בפסוק. ואם כך כתוב בתורה הדברים מוכרחים להתקיים למרות שהם מנוגדים לכל הגיון היסטורי.

 

ארץ ישראל הייתה מפורסמת בעולם כארץ פורייה ומשגשגת מאין כמותה. תיאורים על פוריות הארץ מופיעים לא רק בתורה אלא גם בכתביהם של נוסעים והיסטוריונים שחיו בימי קדם. לאחר שעם ישראל גלה מארצו ההיגיון אומר שעם אחר יזדרז לתפוס את האדמה הטובה שהתפנתה וימהר להקים מדינה חדשה על אדמות ארץ ישראל.

 

כך אירע במקומות רבים בעולם שהתפנו מיושביהם הראשונים (כתוצאה ממלחמה, מגיפות וכדו') ונושבו על ידי עמים אחרים. אך ארץ ישראל, למרות מיקומה הגיאוגרפי המעולה ותנאי המחיה המצוינים שלה לא זכתה לגורל דומה. אף עם אחר לא יצר בה נוכחות לאומית קבועה משום שהיא הפכה לשממה. הארץ הטובה והברוכה איבדה באופן מסתורי את כוחה והפכה לאדמת רפאים מקוללת ושוממה.

 

כך נותרה הארץ במשך מאות ואלפי שנים חרבה ונטושה עד שיהודים החלו לשוב אליה במספרים גדלים והולכים, החל מעליית תלמידי הגר"א לפני מאתיים שנה ועד ימינו. ולמרבה הפלא ככל שגדל מספר היהודים בארץ ניכרה גם פריחה ושגשוג שלא נראו שנים רבות.

 

ארץ ישראל היא אפוא ארץ עם צופן גנטי. היא נותנת פירות בשפע אך רק בתנאי ששוכנים עליה בני עם מסוים, בני העם היהודי. רק מי שמכתיב את ההיסטוריה ושולט בכל המעשים הוא יכול לכתוב נבואה כזאת וגם לקימה.