אסיר באזיקים

הבה נשחרר את עצמנו מכבלים דמיוניים שכבלנו את עצמנו ונגמול את עצמנו מהרגלים פסולים שאמצנו לנו, וקשה לנו להיפרד מהם, עלינו להביט על הרגלינו כעל "נעליים".
הגדל

הבה נשחרר את עצמנו מכבלים דמיוניים שכבלנו את עצמנו ונגמול את עצמנו מהרגלים פסולים שאמצנו לנו, וקשה לנו להיפרד מהם, עלינו להביט על הרגלינו כעל "נעליים".

 


מאת: הרב א. בן דוד

כשעה אחר רדת החשכה חצה אזרח אחד את הגן הציבורי שבשכונה בדרכו הביתה. לפתע שמע קול בכי חנוק מפאתי הגן. קשה היה לו לראות בחשכה את הנעשה ליד הגדר בין השיחים אך הוא אזר אומץ והתקרב באיטיות לעבר מקור הקול. בחשכה הבחין בדמות ילד רובץ על אצבעותיו ליד הגדר ובוכה.

 

- "ילד, מדוע אתה בוכה?" שאל.

 

- "שיחקנו", ענה הילד בפה סגור למחצה כשהוא מסנן את התשובה בין שיניו, "אני הייתי סוס קשור לגדר. כשנהיה חושך הלכו כל הילדים הביתה והשאירו אותי כאן לבד".

 

האזרח התקרב והתכופף את הילד, ואכן הבחין בחשכה בחבל קשור יפה לגדר ואשר את קצהו השני אוחז הילד בין שיניו.

- "אז פתח את הפה!" קרא האזרח כמעט בכעס, "החבל יפול ותוכל ללכת הביתה".

 

-"אני לא יכול" ענה הילד ובכיו התגבר.

 

-"מדוע?" שאל האזרח

 

-"כי, כי אז לא אהיה סוס", ענה הילד וגעה בבכי עז שפרץ ויצא מבין שיניו החשוקות.

 

* * *

 

כבילות עצמית כזאת אינה נחלתו הבלעדית עתיר דמיון בן 8. הבה נאזין לשיחה בין שתי שכנות בחדר המדרגות של הבית המשותף:

 

- "גברת כהן, אני מקנאה בכם בגלל הילדים שלכם, איזה נימוס! איזו התנהגות יפה! לא שוכחים אף פעם להגיד שלום לשכן, אף פעם לא שומעים צעקות מהבית שלכם. אצלנו... אני לא צריכה לספר לך, את שומעת בעצמך. כשאני שומעת בשבת איך אתם שרים כולכם בסעודה של שבת, אני מקנאה בכם. אני מתביישת לספר לך איך זה אצלנו. אני מקנאה במזל הטוב שלכם".

 

- "גברת ישראלי", עונה גברת כהן "זה לא מזל, זה חינוך! תשלחי את הילדים שלך ללמוד בבתי הספר של הילדים שלי שם ילמדו מה זה כיבוד אב ואם ומה זו שבת..."

 

- "אני לא יכולה", עונה גברת ישראלי:

 

 "אנחנו לא דתיים..."

 

* * *

 

בני אדם הולכים ומדביקים לעצמם מרצונם החופשי איזו תווית על מצחם, ואחר כך ידיהם כבולות. הם נאלצים לפעול לפי התווית גם כאשר המציאות והאינטרסים החיוניים ביותר שלהם טופחים על פניהם אך הם בשלהם, הם מעוררים ספק גיחוך ספק רחמנות.

 

על מצבם שבמו ידיהם הכניסו את עצמם לתוכו. כך הופכים דמיונות יצירי אדם לכבלים על ידי בעליהם, והאסירים המסכנים טוענים שאינם יכולים להשתחרר מהם.

 

הבה נשחרר את עצמנו מכבלים דמיוניים שכבלנו את עצמנו ונגמול את עצמנו מהרגלים פסולים שאמצנו לנו, וקשה לנו להיפרד מהם, עלינו להביט על הרגלינו כעל "נעליים".

 

שום אדם אינו מחזיק בביתו אוסף של כל נעליו משנות ילדותו. ברגע שנעל בלתה או אינה מתאימה בגודלה לרגלנו, אנו משליכים אותה לאשפה ללא כל רגשנות יתירה, ומאמצים לנו נעלים חדשות.

 

הרגלים של האדם בכל תחומי ההתנהגות מבטאים את אישיותיו ורמתו המוסרית, איך יתכן שכל הרגלינו הישנים תואמים לנו גם כיום?

 

האם לא גדלנו בינתיים? האם אין אנו מוסיפים ידע ועולים ברמה?

 

שבירת הרגלים ישנים ואימוץ חדשים במקומם חייבים להיות תהליך של קבע כחלק מהתקדמותנו האישית.

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד