סוד הנהגתו של משה חצי-כוס

       "משה חצי-כוס" – כך היו רגילים סוחרי השוק ותגרי הבאסטות לכנות אותו.

       כיצד נולד הכינוי המוזר הזה?

      במשך שנים ארוכות נשא ר' משה אבוטבול בתפקיד אחראי ורב-חשיבות: הוא היה "מכין התה" הקבוע של שיעור הדף היומי שהתקיים בבית כנסת האורפלים בשכונת הבוכרים בירושלים.

        ערב-ערב היה מתייצב על משמרתו, פותח את המטבחון הקטן שבירכתי בית המדרש, מרתיח מים בדוד החשמלי, מסדר כוסות זכוכית על גבי מגש פלסטיק שחור, בוזק סוכר, מוסיף מעט עלי נענע ומכין כוסות תה מהבילים להנאת משתתפי השיעור הקבועים. ברם מנהג יוצא דופן היה לו לר' משה: את כוסות התה נהג למלאות עד כדי מחציתם, ותו לא. הקפדה יתירה הייתה לו על מנהג זה וכל הניסיונות להניאו מכך היו ללא הואיל.

       מכאן נולד הכינוי המוזר שדבק בו עד יום מותו.

      יום אחד נפל ר' משה למשכב וביקש מבנו שימלא את מקומו במטבח בית הכנסת. קודם לכן הזהיר אותו שלא יהין להוסיף לכוסות התה ולו טיפה אחת של תה מעבר לקו המחצית. רק לאחר הפצרות מרובות נעתר להסביר לבנו את פשר המנהג המוזר.

      "ראה, בני", סח לו ר' משה. "אחד מבאי השיעור הקבועים הוא שלום אשכנזי, פנסיונר חביב ונוח על הבריות המשלים בגילו המתקדם את אשר החסיר בנערותו. בעיה אחת יש לשלום והבחנתי בפעם הראשונה בה הגיע לשיעור, כמו רבים מבני גילו הוא הוא מרעידה קלה בידיו. בדרך הכלל הבעיה הזאת אינה מפריעה לו, ברם כאשר צריך לאחוז בכוס תה רותח נוצר קושי של ממש שכן הנוזל הרותח גולש מעל שפת הכוס וצורב את אצבעות הידיים".

      "מכיוון שכך", המשיך האב וסיפר, "גמרתי אומר בנפשי להכין עבורו כוס תה מיוחדת שתהיה מלאה רק כדי מחציתה ושאותה יוכל לאחוז בבטחה. ברם אז עלה בדעתי שכוס מיוחדת כזאת תגרום לשלום לחוש יוצא דופן בין חבריו לשיעור שאינם זקוקים לכך. משום כך החלטתי שאצלי כולם שווים לטובה -כל כוסות התה יהיו מלאות עד מחציתם בלבד ואיש לא יהיה יוצא דופן. ירצו יקחו שניים"…

       פרשת השבוע מציינת את הסתלקותו של אהרן שהיה "אוהב שלום ורודף שלום, [ועל ידי זה] מקרב את הבריות לתורה". מה היה סוד קסמו של אהרן? כיצד התחבב על העם עד כדי כך שבעת פטירתו התאבלו עליו שלושים יום, אפילו יותר  ממשה רבנו?

        כאשר משה רבנו שב למצרים בשליחותו של ה' לאחר היעדרות ממושכת של ששים שנה הוא חושש מפני תגובתו של אהרון שיצטרך לפנות עבורו את תפקיד המנהיג. אומר לו הקב"ה: "וראך ושמח בלבו". לא רק שאחיך ישמח על שובך, אלא תהיה זאת "שמחת הלב" המעידה על הזדהותו המוחלטת עם שמחתך. רק אדם שיש בליבו אמפתיה אמיתית לצורכי הזולת ויכולת להבין את המתרחש במסתרי לבבו יכול להגיע לדרגת שמחה כזאת.

        למשה חצי-כוס היה בהחלט ממי ללמוד.