הכל עניין של זווית ראיה

הגאון רבי אליעזר סילבר זצ"ל, אב"ד סינסינטי בארה"ב, סיפר אודות שיחה שקיים פעם עם יהודי שלא היה שומר תורה ומצוות. מתוך השיחה נודע לו כי הלה החליט לפרוק עול לאחר חורבן יהדות אירופה.

 

"סידור, סידור תפילה אחד, גרם לי לפרוק מעצמי את עולה של היהדות", הסביר האיש. "מאי משמע?" שאל הרב.

 

והאיש סיפר:

 

"הייתי במחנה הריכוז, אנשים מסביבי מתו כזבובים. הרעב היה נורא. לא ניתן היה להתקיים על מנות המרק והלחם הזעומות שהוקצבו לאסירי המחנה. והנה נודע לנו כי לאחד מאתנו יש סידור! השמועה עשתה לה כנפיים. סידור במחנה היה בבחינת משהו שלא אפשרי. לאנשים שלא ידעו כיצד להתפלל היתה זו בשורה משמחת ביותר, מעתה יוכלו להתפלל כאן בלב התופת האשמדאית יוכלו לשוחח עם בוראם".

 

"אך בקשת הכלואים לסידור עוררה בלב בעליו את חושיו המסחריים. חוקי המוסר בתוך הגהינום היו שונים מן המקובלים. גם חוקי המסחר. וכי מה אפשר לעשות כאשר הדעת נטרפת? תמורת התפילה בסידור ביקש בעליו את מנת עשרים גרם מרגרינה, אשר הוקצבה לכל עובד בכפייה. המונים עמדו אצלו בתור, הם מסרו את מנת המרגרינה שלהם, נתח מחייהם, תמורת הזכות להתפלל בסידור. ואילו הוא צבר את מנות הכלואים, אשר הלכו ותפחו בכיסיו. גם הוא נהרג בסוף".

 

"הסידור הזה", סיים האיש את סיפורו, "הביא אותי לפריקת עול…"

 

"ואילו אני", הגיב רבי אליעזר סילבר, "מתפעל מעוז רוחם ומסירות נפשם של אותם אומללים אשר ויתרו על תמצית דמם כדי להתפלל"…

 

כי כל אחד רואה את הצד שברצונו לראות. האחד ראה עד לאיזו אכזריות אפשר להגיע בתשמיש קדושה כסידור, מבט שהביא לפריקת עול, כי את זאת חיפש ואילו האחר התפעל מעוז הנפש היהודית אשר לא כחשה בברית גם בשעותיה הקשות ביותר.

 

המרגלים ראו ארץ אוכלת יושביה. הם ספרו לעם: "בכל מקום אשר עברנו מצאנום קוברי מתים" (רש"י במדבר י"ג, ל"ב). תמותה גדולה מהמקובל. והם לא חשבו כי "הקב"ה עשה להם טובה, כדי לטורדם באבלם ולא יתנו לב לאלו" (רש"י שם). הם ראו לוויות המוניות, והסיקו מיד את אשר ביקשו להסיק. כי הם באו עם נטיית לב מוקדמת.

 

מלכתחילה, שעה שנכנסו לארץ, חפשו את השלילה ואת הכיעור. חז"ל מספרים כי כמו שהיתה ביאתם בעצה רעה, כך גם הליכתם בעצה רעה. (רש"י במדבר י"ג, כ"ו). מתוך שיקולי איבוד מעמדם במדבר חששו להיכנס לארץ, וכאשר נכנסו כדי לתור, ראו אך את השלילה.

 

בעוד שלמעשה גם מה שנראה היה להם כשלילה לא היה כך. שהרי מאת ה' היתה זאת. כדי להסיח את דעתם של יושבי הארץ, אשר לא ישימו לב לחדירתם של אורחים בלתי רצויים.

 

הדבר דומה למי שחותך גליל בד לחתיכות שונות. מתוך מחשבה לתפור חליפה. מי שרואה זאת ואינו יודע כי לפניו עומד חייט, יוכל בקלות לראות את החותך כמקלקל ומשחית. חסר לו נתון חשוב: זהו חייט.

 

אמנם אותו אדם המתבונן מהצד נחשב לשוגג במידה מסוימת, אך מכלל פשיעה לא יצא שהרי עליו לשאול למהותו של האיש ולפשר החיתוך. אין לו רשות לחרוץ את הדין. כי קביעת עמדה והתייחסות לאירוע מסוים חייבת לבוא מתוך ראיה כללית ורחבה של כל הפרטים. המושתת על הבנה וידיעה ומידע עדכני.

 

בבואנו לקבוע מסקנות על נתון שראינו, על סמך הבטה חטופה בעניין מסוים, עלינו לבחון קודם האם יש לנו את הכלים הראויים לכך. האם אין אנו חוטאים בהוצאת דבר מהקשרו. כולו האי ואולי. גם לאחר כל זאת עלינו לבדוק את עצמנו בבדיקה מדוקדקת, האם אין לנו איזושהי דעה מוקדמת בנושא. האם אין אנו נגועים באיזו נגיעה המכתיבה לנו ומשפיעה על מהלך הבנתנו.

 

רק כך אפשר להבין את המרגלים המביאים מפירות הארץ הגדולים ומציגים אותם לשלילה. כמשונים בגודלם. הרי אלו פרות גדולים ועסיסיים עדות ברורה לפוטנציאל האדיר בחקלאות שיש בארץ ישראל אך בעיני המרגלים הפך אשכול ענבים למשהו המייצג עולם שטני ומשונה.

 

כי תמיד יש שני צדדים למטבע, השאלה מאיזה כיוון מביטים.

 

 

אם ברצונך לקבל את המאמר השבועי של הרב ירחמיאל קראם שליט"א בדוא"ל שלח בקשה ל:rkram1@bezeqint.net