בשביל ישראל שנקראו ראשית

והאמת, בלתי שום ספק כלל, שאם היה העולם כולו, מקצה עד קצהו, פנוי ח"ו אף רגע אחת ממש מהעסק וההתבוננות שלנו בתורה, ברגע היו נחרבים כל העולמות
הגדל

כתוב בנפש  החיים: מעת הבריאה, שהייתה התורה גנוזה עדיין במקור שרשה הנעלם מכל העולמות העליונים, ומרחוק לבד האירה לכל העולמות להחיותם ולקיימם, ולא נשתלשלה עצמותה ממש למטה, לזה העולם, שיעסקו בה קבוצי מטה, עדיין היו העולמות רופפים ורוטטים, ולא  היו על מכונם האמיתי, וקראום חז"ל "שני אלפים תוהו" (ע"ז ט'.), והיו תלויים ועומדים עד עת מתן תורה, כידוע מאמרם ז"ל שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, אם מקבלים ישראל וכו' ואם לאו וכו' (שבת פ"ח.) וכן הוא בשמות רבה פמ"ז, ודברים רבה סוף פ"ח ובריש התנחומא.

 

ומאז שנשתלשלה וירדה כביכול ממקור שרשה הנעלם לזה העולם, כמאמרם ז"ל, "בא משה והורידה לארץ", כל חיותם וקיומם של כל העולמות הוא רק ע"י הבל פינו והגיוננו בה. והאמת, בלתי שום ספק כלל, שאם היה העולם כולו, מקצה עד קצהו, פנוי ח"ו אף רגע אחת ממש מהעסק וההתבוננות שלנו בתורה, ברגע היו נחרבים כל העולמות, עליונים ותחתונים, והיו לאפס ותוהו, חס ושלום. וכן שפעת אורם או מיעוטו, ח"ו, הכל רק כפי ענין ורוב עסקנו בה.

 

לכן אנו מברכים עליה "וחיי עולם נטע בתוכנו", כענין הנטיעה שנטיעתה כדי לעשות פרי להרבות טובה, כן אם אנו מחזיקים בתורה הקדושה בכל כוחנו כראוי, אנו מנחילין חיי עד וממשיכים משרשה הנעלם למעלה מכל העולמות תוספות קדושה וברכה ואור גדול בכל העולמות ("נפש החיים", שם).

 

אף שבתקופה שקדמה למתן תורה היה מצב ביניים, שבו הסכים הקב"ה לאפשרות של עולמות רופפים ורוטטים, קיום – לא קיום, אין מקום למצב שכזה לאחר מתן תורה. מצב הביניים הזה היה קיים רק עד לשעת מתן תורה, אך לאחר מכן עבר העולם למערך חדש, תלות מוחלטת בלימוד התורה, וכאשר בטלים הלומדים מהלימוד, חוזר העולם לתוהו ובוהו.

 

אך אם אמנם קיומו הנורמלי של העולם הוא ע"י התורה, ועד למתן תורה היו העולמות רופפים ורוטטים, כלשון הגר"ח מוולאזי'ן, מפני מה לא ניתנה התורה כבר עם בריאת העולם? מפני מה הוחזק העולם במצב ביניים שכזה, והתורה ניתנה רק לאחר אלפיים שנה?

 

התשובה לשאלה זו תינתן עם התבוננותינו בתכונות ובסגולות שנדרשות מאותו עם המוכן לקחת על עצמו את המשימה הכבירה של עמידה על משמר האנושות. הרי ברור כי לא כל אחד מסוגל למלא את היעוד הקשה הזה. שכן, היותו של אדם יהודי שומר תורה ומצוות מותנית בפרישה מחיי עוה"ז ומהתנזרות מדברים רבים, ומובן מאליו שלא כל עם ראוי ומוכשר לכך, היה מן הצורך להמתין זמן רב כדי ליצור את הרקע המתאים, עם ששורשיו באבות ובאמהות הקדושים, ובשנים עשר שבטי קה. ממילא הפכו תכונות צאצאיהם לשונות מכל עם, והם הפכו לגזע מיוחד בעל תכונות רוחניות, שכמותן אין למצוא בשום עם על פני התבל.

 

תכונות נעלות רבות ירש העם היהודי מאבותיו ומאמהותיו הגדולים. מאברהם אבינו ומיצחק אבינו למדנו את החוסן הנפשי הנדרש לעמוד בנסיונות קשים. וכמו אברהם שעקד את יצחק בנו וכבש את רחמיו, כבש גם עם ישראל לדורותיו את רחמיו והעלה רבואות אדם על מוקדות אש, על קידוש שמו יתברך. מאברהם אבינו, שטרח כל כך בקבורתה של שרה אמנו, "ירשנו" את ההתיחסות לגופו של האדם לאחר מותו, את הזהירות מפני אבדנה של הגופה בדרך לא מכובדת (כמו שריפה) ואת חובת הבאתה של הגופה לקבורה בקרקע. מרבקה אמנו קבלנו את יכולת ההתמודדות עם החברה הסובבת ואת הכוח להתנתקות מוחלטת מכל גורם שלילי המקיף אותנו, מבית ומחוץ. את יכולת העמידה בנסיונות ובקשיים "הוריש" לנו יעקב אבינו, אשר התמודד עם כוחות הרשע עוד בהיותו בבטן אמו.

 

רק עם מטען רוחני כבד שכזה, עם שפע הסגולות שטבעו האבות והאמהות, יכל העם היהודי לצאת לדרכו הארוכה והקשה.

 

אלפיים השנים נצרכו, איפוא, להכשרתו של העם הזה, להטביע בו תכונות מיוחדות ולעשות אותו ראוי להיותו נבחר כמי שמופקד על משמר קיומו של העולם, שמירת התורה והמצוות.

 

זמן רב חלף עד שנבחר העם היהודי כמי שראוי מכל עמי תבל לקבלת התורה. היתה זו בחירה טבעית ופשוטה. שכן, "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ?!" האם יש עם אחר שהיה יכול להתמודד מוסרית עם העם היהודי?

 

אך מסתבר שהעמים לא רצו להכיר בכך, הם היו עשויים לתבוע כי להם ורק להם מגיעה הזכות להיות בחינת נציגותו של הקב"ה עלי אדמות. במה, איפוא – היו עשויים הללו לטעון – גדול כוחו של העם היהודי?

 

במצב שכזה ראה הקב"ה, כי  מן הראוי להביא לכך שהם עצמם יפרשו, מרצונם הטוב, מהרצון להתמודד על התפקיד שיועד לעם ישראל.

 

הקב"ה  בא לעשו והציע לו את התורה. כשעשו שאל מה כתוב בה, לא הזכיר לו הקב"ה את שבת, מזוזה ותפילין, שהרי אז אפשר והיה עשו נענה בחיוב, עשו נענה כי בתורה כתוב: "לא תרצח", הוא קיבל בדיוק את אותה תשובה שלא נעמה לאוזנו, שהרי תשובתו המיידית היתה: "כל עצמן של אותם האנשים אביהם רוצח הוא, שנאמר והידיים ידי עשו ועל כך הבטיחו אביו, ועל חרבך תחיה".

 

כשנשאלו בני עמון ומואב אם רצונם לקבל את התורה, וגם הם בקשו לדעת מה כתוב בה, נענו כי בתורה כתוב: "לא תנאף", אח"כ נשאלו בני ישמעאל ואף הם נענו ב"לא תגנוב" (ילקוט שמעוני רמז תתקנ"א).

 

הרעיון שבמדרש זה, הוא, שכל אומה ואומה שמעה מפי הקב"ה את מה שלא נעם לאוזנה ואת מה שגרם לה לפרוש מרצון ולהשאיר, ממילא, את הזכיון בידי עם ישראל.

 

בהסבר זה מתישבים יפה המדרש הנזכר עם אמונתנו בהיותנו עם בחירה. מצד אחד: "אתה בחרתנו מכל העמים", ובעצם, בכל יום אנו אומרים בברכת ק"ש: "ובנו בחרת מכל עם ולשון וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול", בחירה היא ההחלטה על נטילתו של אחד מתוך קבוצה של רבים, וכמו: "כי אם אל המקום אשר יבחר ד'... לשום את שמו שם" (דברים י"ב, ה'), שהרי ירושלים נבחרה מתוך שאר ערי ארץ ישראל ואף שטח הר הבית נבחר מתוך שטחיה של ירושלים.

 

אך מצד שני, נאמר במדרש על הפסוק "ד' מסיני בא" (דברים ל"ג, ב'), כי "כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל, לא  על ישראל בלבד נגלה אלא על כל האומות", וכאן מספר המדרש כיצד נגלה הקב"ה לבני עשו, עמון ומואב וישמעאל. רק לאחר שסירבו הללו לקבל את התורה, בא הקב"ה אל עם ישראל. הרי, איפוא, שעם ישראל לא נבחר, כי אם נשאר ממילא אותו עם אחד ויחיד שהסכים לקבל את התורה. מה, איפוא, מקום, לפי המדרש, לראות את עם ישראל כעם שנבחר מכל העמים?

 

לאור האמור לעיל הרי התשובה מתבקשת מאליה. מלכתחילה נבחר לתפקיד עם ישראל בהיותו ראוי לכך, לאחר שנות לימוד רבות והזדככות הנפש, בבתי מדרשם של אברהם יצחק ויעקב, ולמעלה בקודש, של שם ועבר. בפמליה של מעלה  לא היו עוררין על כך, כי הם הראויים מעצם טבעם וכוחותיהם, וכל השאר רחוקים מכך. ואעפ"כ, מתוך כוונה לסלק מהתפקיד את כל מי שאינו ראוי לו, את כל גויי הארצות, הושמעו באוזני כל אומה אותם דברים שגרמו לה לסלק את ידיה מהענין, וממילא להשאיר אותו למי שלא הסתלק, לעם ישראל. זכו, איפוא, ישראל בתפקיד הקשה, תוך ויתור על כל הבלי העולם הזה, מפני השכר הגדול המובטח להם לעלמא דאתי.

 

וכדי לשבר מעט את אוזנם ממהותו של אותו שכר, הם זוכים לזמן קצר שבו הם מובאים אל הקב"ה על כנפי נשרים, הם רואים על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי ומשך ארבעים שנה אוכלים ושותים מידו של הקב"ה. כך, בצורה כזאת, הם מתחילים למלא את היעוד הגדול שהועיד להם הקב"ה.

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד