מצוות חליצה

מצוות חליצה קשורה עם מצוות ייבום. אישה שמת בעלה כשאין לו בן, זקוקה ליבם, היא קשורה לאחי בעלה המת כדי שהבן הראשון שיוולד לה מאחי בעלה 'יקום על שם אחיו המת'.
הגדל

מצוות חליצה קשורה עם מצוות ייבום. אישה שמת בעלה כשאין לו בן, זקוקה ליבם, היא קשורה לאחי בעלה המת כדי שהבן הראשון שיוולד לה מאחי בעלה 'יקום על שם אחיו המת'. יקרא על שם בעלה המת ועל ידי כך 'ולא ימחה שמו מישראל'. יישאר לו שם ושארית בישראל.

העניין הזה של יצירת המשכיות לנפטר ללא בנים, כל כך חשובה עד שקבעה תורה שכל זמן שלא מתקיימת מצוות ייבום אסורה אשת המת להינשא לאיש אחר. היא נחשבת 'זקוקה ליבם'.

אף על פי שגם אם תינשא לאיש אחר ויולד לה בן, תוכל לקרוא אותו על שם בעלה המת ולכאורה תתקיים בזה הדרישה של 'לא ימחה שמו מישראל'. אין הדבר כן ואין זה נחשב להמשכיות של בעלה הראשון. מפני שבקריאת שם בלבד עדיין לא מתקיים 'יקום על שם אחיו'. צריך שתהיה שייכות בין הנפטר לבן הזה שנקרא על שמו ושייכות זו מתקיימת כשהבן הוא מאחיו.

אם היבם מסרב ליבם. 'ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבימתו'. מתחדשת כאן פרשה של חליצה. מצווה נוספת של 'ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו'. לכאורה מעשה מביש ביותר, אליו מתלווה אמירה של האישה לפני הזקנים 'ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו'.

יחד עם זאת מצינו בירושלמי שיש ששנו שהחליצה היא גנאי לחולץ. כיוון שלא קיים מצוות ייבום ומקיים חליצה זה גנאי עבורו. ויש ששנו שחליצה היא שבח. שהוא מקיים את מצות חליצה.

בהסבר הדברים נחלקו שם האמוראים. רב חסדא אמר שהדבר תלוי במחלוקת התנאים בדין מצוות ייבום ומצות חליצה איזה מהם קודמת. שאם נאמר שמצוות יבום קודמת לחליצה והוא לא יבם אלא חלץ אזי החליצה היא גנאי. ואם נאמר שמצוות חליצה קודמת למצוות ייבום אזי החליצה היא שבח.

רבי יוסי אומר שאלו שסוברים שחליצה היא גנאי. זה מפני שגם אם מצוות חליצה קודמת למצוות ייבום, אבל סוף סוף הרי הוא לא 'בנה את בית אחיו' ופגם בדבר אחד מן התורה. ואלו שסוברים שחליצה זה שבח גם אם מצוות ייבום קודמת, מפני שגם בחליצה יש מצב של 'קריאה' של 'ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל' והם דורשים שכמו הפסוק בבראשית 'ויקרא בהם שמי' הוא שבח גם קריאת השם של 'בית חלוץ הנעל' גם היא שבח.

יש מהראשונים שהביאו שמצוות חליצה נחשבת ל'מצוה הבאה בעבירה'. מפני שקיומה נעשה על ידי שעובר על מצוות עשה של ייבום. ובהגהות מימוני הביא בשם הבה"ג בטעם חליצת המנעל והיריקה וז"ל 'כך אמר הקב"ה למשה. אמור ליבם שלא ירצה ליבם, רשע: בגופך היית יכול לקיים ומאנת, לפיכך תחלוץ מנעלך כאבל ומנודה שדרכם להיות יחפים. ומטיפה סרוחה שבגופך היית יכול לקיים לאחיך זרע לכך וירקה בפניו טיפה סרוחה'.

מצינו אם כן, כי בעניין החליצה יש דעות שונות בדברי הקדמונים. יש דעות הסוברות שהחליצה היא איזה מין עונש, גנאי. ויש הסוברות שאדרבא זה שבח. כי גם בחליצה מתקיים 'להקים שם לאחיו'. הרב דסלר זצ"ל מביא ב'מכתב מאליהו' שבאמת גם ביבום וגם בחליצה מתקיימת 'המשכיות' למת בלא בנים.

הוא מבסס את דבריו על היסוד שלכל אדם, לכל נברא, יש חלק בתכלית הבריאה שהיא 'גילוי כבוד השי"ת בעולם'. ולצורך מילוי תפקיד זה בחלקו בתכלית הבריאה, נותנים לו ולכל אחד כשבא לעולם את הכוחות והכלים הנדרשים למילוי תפקיד זה. בין בכוחות הנפש במידות ובכישרונות ובין בתנאים גשמיים כמו הסביבה בה נולד והנכסים שיש לו. תמהיל כל הדברים האלו יוצר את מערכת הניסיונות המיוחדת לו ובדרך בה ישתמש וינצל כוחות אלו יתבטא חלקו הרוחני בבריאה.

בניו של אדם ממשיכים את עבודת ד' של אביהם. לכן מוצאים על פי רוב שבנים דומים להורים בכישרונות ובמידות ואף במראה החיצוני. ומוסיף וכותב שם ב'מכתב מאליהו' כי 'כך גזרה חכמתו יתברך, שמה שהותירו ההורים מהכלים שניתנו להם לצרכי עבודתם הרוחנית ישתמשו בהם הבנים כנדרש להם לעבודתם'. זו הירושה שמוריש אב לבנו, כלים למלא תפקידו בעולמו.

יוצא אם כן, כותב הרב דסלר, 'כי מי שמת בלא בנים. לכאורה, חלקו נשאר בלא המשך. אבל התורה הקדושה גילתה שעל ידי מצוות ייבום אפשר שתבוא לעולם נשמה שגם היא המשך לחלק המת. אף ששייכות הנפטר לבן היבם היא רחוקה יותר משייכות האב לבנו. מכל מקום גילתה תורה שכל שייכות קלה למטה, אם היא שייכות פנימית אפשר לה לשמש המשך לחלקו של הנפטר. כי זכות המצווה שנעשית מחמתו עומדת לו'.

שייכות זו באה לידי ביטוי גם בקיום מצוות חליצה. 'שמביישים את היבם הממאן ליבם והוא כעין עונש אפשר שתהיה זכות לנפטר והמשך לחלקו'. כמו שגילה לנו הסבא מקלם זצ"ל ב'חכמה ומוסר'. שכשם שיש גילוי על ידי בחירה טובה כך יש גילוי על גבי החוטא בעונשו. שהרי 'תכלית הבריאה היא להיטיב עם ברואיו שיזכו לראות בגילוי כבודו. והקב"ה נתן לאדם את האפשרות שהוא בעצמו יגלה את כבודו יתברך על ידי בחירתו הטובה. אבל גם כשבוחר ברע, אין זה אלא לפי שעה. אולם לבסוף יתגלה כבודו יתברך על ידי אדם זה על כל פנים. גם כי ענוש יענש על עבירתו ועל ידי עונשים אלו יתגלה שוב כבודו יתברך'.

למדנו כאן את יסוד תכלית הבריאה 'גילוי כבודו יתברך'. קודם כל לנו עצמנו. על ידי הדבקות במידותיו של הקב"ה נשיג יותר ויותר את גדלותו ורוממותו ועל ידי זה יתגלה כבודו יתברך גם לשאר בני האדם.

 

 

 

 

 

 

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד