כאן נולד הסכסוך בין ישראל לפלסטינים

ישראל והמזרח התיכון. צמד המילים שמעסיק את כותרות החדשות בכל העולם כבר עשרות שנים מדי יום. מה לא נאמר ומה לא נכתב על הסכסוך הבלתי נגמר הזה בין ישראל לבין המדינות הערביות שמקיפות אותה. טובי המלומדים והחכמים הביעו את דעתם, גדולי המדינאים והדיפלומטים ניסו את השפעתם, אך ללא הועיל. הפתרון לא נראה באופק, הנסיבות לסכסוך הנצחי הזה לא מובנות למרבית תושבי העולם וחוץ מדיבורים, בעיקר לקראת בחירות, על תהליך שלום תוך שימוש במגוון מילים מכובסות, אין שום שינוי בעוינות הזו וכנראה גם לא יהיה.

 

מה גורם לכך? מה מביא את הערבים בני ישמעאל להילחם בכזו אדיקות על הארץ הקטנטנה – ארץ ישראל? מדוע בשונה ממלחמות אחרות בעולם, המלחמה הזו לא מצליחה להסתיים

 

את התשובה לכך, מספק לא פחות מאשר הזוהר הקדוש. מדהים, כי למרות שעברו אלפי שנים מאז נכתב, דבריו משקפים בדיוק את המצב השורר בימינו בישראל.

 

וכך תרגום הזוהר:

"אוי לאותו זמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול. מה עשה הקב"ה, הרחיק הקב"ה את בני ישמעאל מהדביקות העליונה, ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה, בשביל המילה שבהם. ועתידים בני ישמעאל לשלוט בארץ הקדושה זמן רב, בשעה שהיא ריקה מכל, כמו שהמילה שלהם היא ריקה ולא שלימה. והם יעכבו את בני ישראל מלשוב למקומם, עד שתושלם הזכות של בני ישמעאל".

 

ישמעאל, כבנו של אברהם אבינו, הצטווה במצוות ברית המילה וככתוב בפרשת לך לך, הוא אכן נימול בהיותו בן שלוש עשרה שנה. קיומה של ברית המילה בגופו, מעניק לו זכות עצומה שאינה קיימת אצל שאר האומות – זכות הכניסה לברית. כן, גם הוא נכנס במידה מסוימת תחת בריתו של אברהם אבינו, הברית בה נשבע אלוקים להעניק לו ולזרעו אחריו את ארץ ישראל.

 

כיצד זכותו של ישמעאל בארץ מתיישבת יחד עם זכותם של בני ישראל? זאת מסביר הזוהר הקדוש. כיון שבריתו של ישמעאל לא נעשתה בשלמות כמו בריתו של יצחק (הישמעאלים אינם עושים את החלק מהמילה הנקרא "פריעה"), מסביר הזוהר הקדוש, לכן בריתם נחשבת "ריקה ואינה שלמה" כלשונו. בהתאמה לכך, ניתנה להם זכות בארץ ישראל רק  זה אמנם ייקח "זמן רב" כדבריו ו "הם יעכבו את בני ישראל מלשוב למקומם" אבל כל זאת רק "עד שתושלם הזכות של בני ישמעאל" בארץ, לה הם זכאים בעקבות ברית המילה שלהם, אבל מיד אחרי כן, הם יסולקו מהארץ ובני ישראל יישבו בה בשלוה ובנחת.

 

היריבות הצמודה הזו בין הערבים בני ישמעאל ובין עם ישראל על כל גבעה נידחת בארץ ישראל, אינה לחינם. זוהי התגלמות זכותם של ישמעאל לעכב את בני ישראל מלשוב לארצם ולמולדתם, זכות זמנית העתידה להסתיים.

 

גם לערביי אזור המזרח התיכון כולו יש שורש וסיבה בתנ"ך. בספר בראשית ניתן לראות כי לאברהם אבינו ניתנו על ידי הקב"ה שתי הבטחות שונות בקשר לירושת ארץ ישראל. בהבטחה הראשונה נאמר לו "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר, לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת" (בראשית ט"ו, י"ח) כלומר: שטח רחב מימדים המכיל בתוכו גם את עבר הירדן, מצרים, סוריה ועוד. אך בהבטחה השנייה נאמרו לו דברים שונים – "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם" (י"ז, ח'). שטח הרבה יותר מצומצם הכולל רק את ארץ ישראל עצמה.

 

הסיבה לשינוי נעוצה במאורע שארע לאברהם בין שתי ההבטחות הללו – לידתו של ישמעאל. מכך עולה כי ההבטחה הראשונה הרחבה יותר, נאמרה לאברהם אבינו לא רק בקשר לזרעו שעתיד להיוולד לו מיצחק – עם ישראל, אלא גם כלפי זרעו העתיד להיוולד לו מישמעאל – הישמעאלים. ולכן ההבטחה הראשונה היא רחבה וכוללת את כל המזרח התיכון כי הוא חלקו של ישמעאל, לעומת ההבטחה השנייה שנאמרה רק ביחס לזרעו מיצחק, חלקו של עם ישראל שזוהי רק הארץ המובטחת עצמה – ארץ ישראל.

עם זאת, בימות המשיח, גם חלקם של ישמעאל במזרח התיכון כולו יסתיים ועל כך כתוב "עתידה ירושלים שתגיע עד דמשק".