מאה נרות נשמה בכל יום

"השנה אני רוצה לעשות משהו אמיתי" אמר לי אופיר.

"מה אתה מתכוין? שאלתי.

"כל שנה אנחנו זוכרים וכל שנה אנחנו מייקרים, מעריכים ומתגעגעים, אבל כל שנה גם מתווספים שמות חדשים והמספרים רק עולים, השנה אני רוצה לעשות משהו אמיתי, שבאמת יעזור להפחית את מספר הקרבנות ובאמת יקרב אותנו אל השלווה והמנוחה". הוא הסביר לי.

"התופעה הזו של מות צעירים וצעירות בדמי ימיהם, אינה חדשה" אמרתי לו "היא קרתה כבר בימי דוד המלך ע"ה והוא כבר ישב על המדוכה וחשב מה אפשר לעשות כדי להעביר את רוע הגזרה"

"דוד המלך? מחבר התהילים? מעניין באמת מה הוא המליץ לעשות?" הוא התעניין בסקרנות.

בימי דוד המלך היו מתים בכל יום מאה נפשות מעם ישראל וכדרכו של העם היהודי מאז ומתמיד, ניסו לחזור בתשובה, לקבל קבלות טובות ולהתקרב אל ה' בתפילה אולי יחוס וירחם ויעביר את רוע הגזרה. כשהגיע הדבר לפני דוד המלך ע"ה עמד ותיקן להם לישראל לברך מאה ברכות בכל יום, כנגד מאה הנפשות שמתו בגזירה הנוראה ובכך באה הישועה.

"מאה ברכות?" "איך?" שאל אופיר.

"על פי ההלכה, בכל יום ויום יש למעלה ממאה ברכות שאנחנו מברכים, חלקן בתפילות שחרית מנחה וערבית וחלקן בברכות המזון ושאר האכלים, כך שאדם שמקפיד על שלוש התפילות כבר ודאי מרוויח גם את מאה הברכות. בשבתות וחגים, בהן תפילות העמידה מקוצרות ומכילות רק שבע ברכות במקום תשע עשרה בימי החול, יש להשלים באכילת פירות ומיני מזונות את מאה הברכות. בדרך כלל חסר בשבת כ20 ברכות שיש לדאוג להשלימן".

"איך זה עזר לעצור את המגיפה?" העמיק אופיר לחשוב.

"בשעה שאדם מברך ברכות ומזכיר שם שמיים, הרי הוא מחזק את האמונה שבליבו ומתקרב אל השם יתברך, מותם של אנשים טרם זמנם מגיע מתוך ריחוק ואנו מתקנים זאת על ידי קירבה".

"רעיון טוב לזכרון טוב ומועיל יותר" סיכם אופיר "בכך אדליק מאה נרות נשמה בכל יום".

יזכור.