עדות ממקור ראשון על מערכת חינוך חסרת-חינוך

לאחרונה מתפרסמים מפעם לפעם בעיתונות הישראלית דברים קשים על חלאי מערכת החינוך הממלכתית.

אמנם, מעולם לא נחשב החינוך הממלכתי כמנוף להקניית ערכים ומשמעת, בלשון המעטה, אך כנראה שבשנים האחרונות הגיעו מים עד נפש והמצב הפך בלתי נסבל, עד שהמחנכים במערכת חשים כורח נפשי להעלות את מצוקתם האישית על הכתב, להתריע ולהזהיר מפני התדרדרות מערכת החינוך הממלכתית.

בעיתון "הארץ" פורסם השבוע מאמר מאת דורון קורן, מורה ומבקר ספרות, שהלך ללמד שנתיים באחת מחטיבות הביניים, וחזר עם "חוויות" קשות, שאותן העלה על הכתב, במאמר שפרסם תחת הכותרת "אין להפריע לתלמיד במהלך השיעור" מספר קורן על המסקנות העגומות שהסיק, מאז הלך ללמד בחטיבת ביניים, וחזר עם דו"ח מטלטל על מערכת החינוך: "על בעיות המשמעת שנולדו מהתקנות הבלתי-אפשריות של משרד החינוך, על תוכניות הלימוד מוכות האקדמיזציה שהצמיחו תלמידים בורים ולקויי למידה".

הוא כותב שכשהתחיל ללמד כבר ידע עד כמה גרועות הן תוכניות הלימוד במערכת החינוך- "מה שלא ידעתי הוא, כי מאז שלימדתי לאחרונה, לפני כעשור, התעצמה מאוד בעיית המשמעת והפכה לעניין הבוער ביותר, למין שומר סף אלים המונע מראש כל כניסה של מידע אל מוחות התלמידים".

וכך, חוזרים לדבר עכשיו על התפוררות המשמעת בבתי הספר. בסיבוב הקודם היה הנושא בכותרות לפני כעשר שנים, כשוועדה בראשות ח"כ מתן וילנאי הגישה את המלצותיה לטיפול באלימות בבתי הספר- המלצות שהיו מימיות וסיסמתיות מדי ("כל בית ספר חייב להפעיל תוכניות למניעת אלימות", "על משרד החינוך לקבוע נהלים" וכו'). שנתיים לאחר מכן התקבל "חוק זכויות התלמיד", שהחריף את המצב: במקום לחזק את סמכויות המשמעת והענישה של הצוות הבית- ספרי הוא החליש אותן וחיזק את סמכויות הערעור והתביעה של התלמידים והוריהם. על כך הוא כותב, כי משרד החינוך הוא האחראי האמיתי לתוכניות הלימוד התפלות, מוכות האקדמיזציה, והאחראי המרכזי לתקנות השלומיאליות בענייני משמעת. "משרד החינוך הוא האחראי העיקרי לרשלנות בניהול המערכת- כי איך אפשר להגדיר אחרת את הניוון הלימודי ואת האיום היומיומי על שלום התלמידים והמורים?"

 רוצה לקרוא עוד דעות?

               > במשוך היובל

               > על נורמות חברותיות שלמדתי בבנק

               > פרשיות הריגול

               > "גניוס יהודי"

               > "ולא תתורו"

 

מספר קורן: הגעתי כממלא מקום בשש כיתות ח' וט', כולל חינוך כיתה. אחרי ארבעה חודשים לא נשאר בי כמעט כוח להמשיך במלחמה היומיומית הזאת על הקשבת התלמידים… ההפרעות הן רב שכבתיות: שכבת הבסיס היא פטפוט בלתי פוסק, אוטומטי. פטפוט הוא מצב הקשב הקבוע של הכיתה. אם לרגע הצלחת בדי עמל להשיג הקשבה, ייבלעו מלותיך בחזרה אל תוך הפטפוט. אם רק תתעכב קצת בדיבור או אם תבקש מתלמיד לענות על שאלה או אם תבקש ממישהו להקריא משהו, או אם יכנס אחד המאחרים לכיתה (הם כל הזמן מאחרים) וכרגיל יתיישב לאט וברעש, או אם ידפוק מישהו בדלת כדי להודיע הודעה או כדי להוציא כמה תלמידים לצורך פרויקט כלשהו (יש המון פרויקטים במערכת החינוך) – ברקע ירחש תמיד ויגאה מחדש הפטפוט".

"אבל המלמול האין סופי הזה הוא החלק הרגוע יחסית. ברוב הכיתות- וזה בולט במיוחד בשכבות ז' וח'- מדובר גם בקריאות ובצרחות ובזמרה באמצע השיעור, בטריקה של דלתות הכיתה (דלתות נטרקות הן אחד הצלילים הנפוצים בבתי הספר), בקימה והסתובבות בזמן שאתה מדבר, בהשלכת כדורי נייר על אחד התלמידים או לעבר הפח, בהתעסקות מרוכזת בטלפון הנייד, באכילה או שתייה, בהתעלמות חצופה מקריאות המורה לשקט או במענה תוקפני . וכמעט כרגיל, בשקרנות אוטומטית. 'אני בהלם קרב', אמר לי סמינריסט אידיאולוגי אחרי כמה שיעורי היסטוריה שניסה להעביר מול חצי כיתה, כחלק מהתמחותו בהוראה… בתקופתי בחטיבה ראיתי בין השאר תלמיד שראשו הותח אל סורגי החלון ונזקק לטיפול רפואי באפו, ותלמידה שפניה כמעט נתקעו בדלת שנבעטה בעוצמה מן העבר השני, בידי תלמיד אלים. יצאתי אליו בצעקות, הוא לא ממש התרגש".

"וכאן אנו מגיעים לאחת התקנות המטופשות שאיפשרו את הזה: אסור להוציא תלמיד מפריע מהכיתה. בהוראת משרד החינוך. 'אתה רוצה שאראה לך חוזר מנכ"ל ? ' אמרה המנהלת כשהלכתי לברר אצלה רת ההוראה הזאת, ושלחה את ידה לערימת המסמכים. משרד החינוך שמתקצב כיתה ומורה שאליהם יופנו התלמידים המפריעים כדי ששאר הכיתה תוכל ללמוד, או רכז משמעת שייקח אליו את המפריעים ויטפל בעניינם או ידאג לכך שמי שהוצא מהכיתה יישאר ליד הדלת בשקט. אבל לא רק מהכיתה אי-אפשר להוציא. גם מבית הספר אי- אפשר . תלמיד מפריע הוא סוג של מסמר בלי ראש – לא תוציא אותו. בשם עיקרון מופרך ומקולקל הקרוי בפי משרד החינוך 'התמדה' מחזיקים בבית הספר שלנו גם מפריעים קשים וגם מופרעים ממש, כאלה שכל מורה בכיתה עמוסה מדי בת 35-40 תלמידים אינו יכול שלא להתייחס אליהם כאל מטרד בלתי נסבל, ובכך לנעול אותם במצבם. תלמיד מציק ומשתולל ויורק באחת הכיתות שלימדתי, ועוד תלמיד אחר, פראי ואלים- אשר הפכו פחות או יותר לסיוט של כל המורים- אינם יכולים לעבור למסגרת חלופית שתתאים להם יותר, שאולי אפילו יצליחו בה. הם משוטים בין הכיתה למסדרון, מטילים טרור וסופגים עלבונות ומפתחים התנהגות עבריינית. רע מאוד למורה, רע מאוד מאוד לכיתה, רע ביותר גם להם. טוב לסטטיסטיקת ה'התמדה' שמנפק משרד החינוך…"

כמובן שבמסגרת זו לא נוכל לצטט בהרחבה את כל הדברים הקשים שמופיעים במאמר, אך המסר ברור:מערכת החינוך הממלכתית ירדה עד לשפל המדרגה. עודף הליברליזציה והגישה "המתקדמת" בגיבוש סדרי מערכת החינוך ונהלים בבתי הספר, הצמיחו דור של תלמידים פוחזים.

עוד

בקטגוריה

'איש מחשבים' למי שמשחק טטריס? הטסט השנתי – נמאס לך ולא הולך, מדוע זה לא זה?