פרשיות הריגול

וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם: וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ: (י"ג כ"ה)
הגדל

 

בששה שיעורים על שיטות הריגול, נוכל להכיר את עצמנו טוב יותר, לדעת מה תפקידו המדויק של מחנך כיתה, להבין מדוע נכשלה שליחות המרגלים, וללמוד מעט על מצות ציצית.

 

לא בכל שבוע מזדמנת לנו האפשרות ללמוד כללים וחוקים בריגול, כך, חינם, ללא סינון מוקדם של רשות חשאית כלשהי. הלימוד בשבוע זה מתבצע בבית הספר האין סופי למדעי החיים והחברה של התורה, בית הספר התורני לריגול, לתיור ולחקירות.

 

שיעור מס' 1

אכן,

פרשת השבוע פותחת וגם מסיימת בפרשיות ריגול,

שונות זו מזו,

אך לשתיהן מסרים חינוכיים משמעותיים ביותר.

פרשיית הריגול ההיסטורית שבו פותחת פרשתנו, מספרת לנו על קבוצת מרגלים שנשלחה לתור את הארץ שאליה אמורים צבאות העם לפלוש בקרוב. המרגלים הונחו מראש אודות סגנון שליחותם ומטרות הפעולה, ותודרכו היטב לקראתה, אולם סופה המר של פרשייה זו נלמד בעיון רב ובעומק נפשי בבתי המדרש של צבא העם - ארבעים שנים רצופות לאחר מכן - בגלות מדברית שוממה וצחיחה. כשלון חרוץ נחלה שליחות זו ועונשים כבדים הוטלו בגינה על השולחים ועל הנשלחים, על המסיתים ועל המוסתים.

 

הבה נשים לבנו כבר בתחילת השיעור הראשון ללשון הפסוק: "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען" ; "ויעלו ויתורו" ; "וישובו מתור הארץ" ; התורה מגדירה את פעילות המרגלים כ"תיור", עליהם לתור את הארץ, זאת אכן הם עשו:

 

"...תור יכול לציין חקירה אובייקטיבית גרידא, החוקר עומד על הסגולות המיוחדות של הדברים ומצרף אותם כסימנים למושג אחד, אך "תור" יכול לציין גם חקירה לצורך תכלית סובייקטיבית, ובמקרה זה הרי הוא מורה בעיקר על חיפוש הצדדים הטובים המתאימים לתכלית המכוונת, כך: "לתור להם מנוחה"; "לתור לכם מקום לחנותכם"; וכך בייחוד על בחירת הארץ המובטחת..."

בשיעורים הבאים ננסה להבין מעט יותר על הגורמים לכשלון השליחות.

 

שיעור מס' 2

 

בשיעור זה,

נפנה מעט מהריגול המדיני אל הריגול החינוכי.

 

נביט סביבנו ימין ושמאל, ונבחין כי אנו "מרגלים" ללא הרף. איננו מציבים מטרה לריגול ואיננו תוחמים אותו, אנו מרגלים ללא הרף ללא מטרה ובלא שתהי' הגדרה למשימתנו. את הריגול אנו עושים "בעיניים".

 

במוחנו, ישנם אלפי תאים קטנים מאד, שהם כעין מחסני ניתוח וזכרון זעירים השומרים ומגינים על המידע שאותו הם מקבלים מדי רגע. כאשר אנו "רואים" אדם שעדיין איננו מכירים אותו, המבט הראשון עליו מגדיר אותו מיד ותוחם אותו לתוך אחד התאים הנ"ל. מידית, אנו מחליטים אם הוא "בעל תשובה", "חסיד", ליטאי", "ברסלב", "תלמיד חכם", "טיפש", "משוגע", "תמהוני", וכו' וכו',  האדם הנראה מוכנס מיד לתוך התא הקרוי על שמו במוחנו, בתוך אותו תא ישנו גם מידע מדויק כיצד יש להתנהג עם אדם זה. אם הוא - לדוגמא - "תלמיד חכם" ונכנס לתא הת"ח שבמוחנו, הרי ששם נמצא מידע בנוגע להתייחסות בכבוד לת"ח, נושאי שיחה המעניינים אותו, וכו' וכו'.

 

לא פעם,

נגרםעוול גדול במבט עינינו,

כתוצאה מקביעת סטיגמה וכותרת על אדם - ללא שיהי' קשר מציאותי כלשהו להחלטתנו החפוזה.

 

ואם במקרים מסוימים מדובר באי נעימות או בחוסר יושר בלבד, הרי שהדבר נורא שבעתיים כאשר מדובר ביצירת סטיגמה על תלמיד בעיני מחנך או מורה ואפילו מנהל בית הספר. במקרה זה, התוצאה בוודאי תהי' הרסנית, מזיקה, ולעיתים בלתי הפיכה.

 

 

שיעור מס' 3

 

בסיום הפרשה אנו מוצאים פרשת תיור נוספת, אישית, חינוכית, שאינה תלויה בזמן ההוא או במצב כלשהו - כי אם מצוה ככל מצוות התורה, לעד ולעולמי עולמים:

 

"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם".

 

כאן, אוסרת לנו התורה את התיור –הריגול - מכל וכל, ומציבה את מצות ציצית כתזכורת וכציון דרך לאיסור זה.

 

 רוצה לקרוא עוד דעות?

               > במשוך היובל

               > על נורמות התנהגות חברותיות שלמדתי בבנק

               > "גניוס יהודי"

               > להסיר חרון אף

 

יסודו של איסור זה –אומר הרש"ר הירש –הוא האיסור להחליט ולשפוט על פי מראה העיניים וחמדת הלב למרות שיכולתם רבה להסיט את שכלו של האדם. כך הוא בחמדות ותאוות אשר העיניים והלב הם עבורם סרסורי העבירה, וכך הוא בכל תחומי החיים –אין לקבוע ולהחליט על פי מראה עיניים והתמונה המצטיירת בלבד. יש להבין את הדברים לעומקם, לחשוב ולהתעמק, טרם תתקבל החלטה, ולפני נקיטת עמדה או פעולה כלשהי:

 

"...אל תדונו על איזה מוצג או פעולה רק לפי השפעת הלב והעיניים ! כאשר תהיה לכם דעה חיובית או שלילית על משהו, לא תהיה דעה זו מושפעת רק על ידי תאוות הלב וחימוד העיניים ! לאברים אלה אין רשות לדון על הטוב והרע רק מפני שהלב שואף לדבר והעינים משתוקקים לו כאשר אלו ידחו משהו אין זה סימן שהדבר הינו רע ! …"

[הרש"ר הירש –המצוות כסמלים –ציצית ב']

 

שיעור מס' 4

 

בשיעור זה, נעסוק בניתוח הכישלון החמור של שליחות הריגול לארץ ישראל.

 

כעת, לאחר מס' שיעורים, אנו מבינים כי תיחום הריגול למטרות מסוימות הכרחי להצלחת המשימה. ומאידך, כאשר המרגלים נוטלים על עצמם יעדים שלא הוצבו מראש והם מנתחים את תוצאות עבודתם בלא שהתבקשו, יוצרים הם בזה את כשלונם הצפוי ואת התוצאות ההרסניות של שליחותם.

 

כאשר שלח משה את המרגלים, היתה שליחותם "לתור" דהיינו –ע"פ הרש"ר הירש –לבדוק כיצד ואיך טובה ארץ ישראל.

 

ברור ומוחלט שהיא טובה,

שהרי כך אמר בורא העולם: "ארץ אשר תרתי להם, זבת חלב ודבש, צבי היא לכל הארצות" !!!

 

לא היתה שאלה ולא הוצבה מטרה לבדיקת טיב הארץ ואיכותה. המשימה הוגדרה "לתור" –לחפש היכן הוא הטוב שבארץ, באלו פרטים אפשר לראות את הטוב שבארץ, לחפש את הנקודות הטובות שעליהם דיבר ה' בהבטחותיו, ולהביא את הממצאים בפני משה –מפקד המשימה.

 

משה, הוא זה שהיה אמור לנתח את הממצאים ולהביאם בפני העם.

 

אך תחת זאת, בחרו המרגלים לעשות את מה שלא התבקשו, לחפש דברים שלא התבקשו לחפש, ולנתח את מה שראו: "נפילים", "בני ענק", כסיבה לאי יכולת העם לעלות לארץ ישראל, וכראיה למפלצתיות של הארץ, הם אף הביאו ממצאים שונים כפירות ענק חסרי פרופורציה, על מנת לאושש את טענתם וניתוחם המקצועי.

 

לסיכום –הכשלון הראשון היה בהבנת הגדרות המשימה, והכשלון השני מצוי בניתוח הממצאים והעובדות - שלא כראוי:

 

"הם לא נתכוונו תחילה לדבר עם משה ואהרון, אלא מיד עם שובם סיפרו לכל העם את תוצאות שליחותם, ודבר זה מבטא את זדון ליבם...על פי השיעור המופלג של הפירות, יציירו לעצמם את תמונת האנשים המפילים אימה בקומתם הענקית, וכגודל האנשים, כן גדול הדברים התלויים בהם..."

 

 

שיעור מס' 5

 

בשיעור זה נלמד כי אנו קובעים ומחליטים על פי רוב לפי מבט העיניים בלבד, וזו מציאות.

 

אין ספק כי גם שרש מחלה זו נעוץ בתחלואות הדור הנוכחי שכולו ויזואלי,

עטיפות צבעוניות,

פרסומות,

צבעים,

תמונות,

זיקוקים והופעות לרוב - לעומת מיעוט תוכן ומלל.

 

כל אלו, יוצרים את התרבות הויזואלית החדשה, שעיקרה מראה עיניים. הבה נערוך נסיון קל ומהיר: נקבץ סביבנו כמה אנשים ונבקשם לחקות אותנו בכל מה שנעשה להלן. נרים יד ימין, ונאמר בקול: "הרימו יד ימין ונענעו אותה", [וכן נעשה גם אנחנו –שיתוף דיבור עם הצגה], לאחר מכן נבקש להרים יד שמאל ולנפנף עמה [וכן נעשה גם אנחנו עם יד שמאל כנ"ל]. כך, כמה תרגילים "אמיתיים", ואז, נבקש להניח את היד על ה"סנטר" - ותוך כדי כך - אנו נניח את היד על ה"לחי". ראה זה פלא, כל הנוכחים –כולם, יניחו את ידם על הלחי ולא על הסנטר. להוכיח ולהראות, כי גדול כח הראיה מכח הדיבור, ואנו קובעים ע"פ הראייה ולא ע"פ הדברים –התוכן.

 

 

 

עוד

בקטגוריה

'איש מחשבים' למי שמשחק טטריס עדות ממקור ראשון על מערכת חינוך חסרת חינוך 

 

 

 

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד