דורון, תפילה ומלחמה

אחרי 14 שנים של לימוד תורה ו-22 שנים נוספות בהן התגורר בחרן, שב יעקב לארץ כנען, ושומע שעשיו אחיו בא לקראתו עם 400 לוחמים, במטרה לפגוע בו ולנקום בו על שגנב ממנו את ברכות אביהם יצחק.

יעקב בוחר להתכונן למפגש עם עשיו בשלוש דרכים: דורון (מתנה), תפילה ומלחמה.

הוא פותח ב'דורון', ומשגר מתנות לעשיו אחיו: 200 עזים, 20 תיישים, 200 רחלים, 20 אילים, 30 אנקות עם בניהם הגמלים הקטנים, 40 פרות, 10 שוורים, 20 אתונות ועשרה חמורים.

במקביל נושא יעקב תפילה נרגשת לבורא העולם: קטונתי מכל החסדים שעשית עמי, אני יודע שלא מגיע לי, אבל אנא, הצל אותי, את נשותי וילדיי מאחי עשיו, אני מפחד שיבוא להרוג את כולנו.

לצד הדורון והתפילה יעקב נערך גם למלחמה. הוא מחלק את נשותיו וילדיו לשתי קבוצות, ומרחיק אותן זו מזו, כדי שאם יבואו עשיו ואנשיו להילחם, הוא ישיב מלחמה ובזמן שיגן על הקבוצה האחת, הקבוצה השניה תספיק להימלט על נפשה.

 

יעקב שולח מלאכים עם המתנות שלו לעשיו, ומורה להם שלא לקחת את כל הבהמות בעדר אחד, אלא לחלק אותן למספר עדרים, ולהשאיר רווח משמעותי בין עדר לעדר, כדי שעשיו יקבל עוד עדר ועוד עדר, והרושם של המתנה יהיה חזק יותר.

"אמרו לעשיו", מורה להם יעקב, "שאני שלחתי לו את המתנות כי אני בא לשלום ואין לי כל כוונה להילחם בו. 'כה אמר עבדך יעקב', הראו לו שאני לא מנסה לשלוט עליו.

 

בלילה עוברים יעקב ובניו את נהר הירדן דרך מעבר יבוק, אך יעקב חוזר בחזרה כדי לקחת כמה פריטים ששכח מעבר לנחל, ופוגש את 'שרו של עשיו' – זהו המלאך של עשיו בשמים, שירד לארץ כדי להילחם ביעקב. יעקב והמלאך נאבקים שעה ארוכה, ובסופו של דבר יעקב מתגבר על המלאך שמתחנן ליעקב שישחרר אותו כי כבר עלה השחר והוא חייב להתייצב בשמים יחד עם שאר המלאכים. יעקב סוחט את המלאך: "לא אשלחך כי אם ברכתני". המלאך נאלץ לברך את יעקב ושואל אותו "מה השם שלך". יעקב משיב לו, והמלאך אומר: "לא עוד יעקב יאמר שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלוהים (מלאכים) ועם אנשים ותוכל". הוא מברך את יעקב ופורח לו לשמים.

יעקב עובר את הנחל וצולע על ירכו, כי במהלך העימות פגע המלאך בכף ירכו. בשל כך מצווה אותנו התורה, שלא לאכול את 'גיד הנשה' הנמצא בירך הבהמות. השמש זורחת ליעקב ומרפאה אותו מהצליעה שלו.

עשיו מגיע, ויעקב עם משפחתו – המחולקת לשני מחנות, צועדים לקראת עשיו, משתחווים בפניו לאות כבוד. יעקב ועשיו פוגשים זה בזה, עשיו מחבק את יעקב ומנשק אותו בצווארו. שניהם בוכים יחד.

עשיו שואל את יעקב על הנשים והילדים מי אלה? יעקב משיב לו, אלו הנשים והילדים אשר חנן אותי אלוקים.

עשיו רוצה להחזיר ליעקב את המתנות, אך יעקב מפציר בו לקחת אותן ועשיו נעתר לבקשה.

יעקב דוחה את בקשתו של עשיו ללוות אותו, ומציע לעשיו שיחזור לביתו שבהר שעיר, כשהוא מרגיע אותו בכך שהוא יבוא לבקר אותו שם – אמירה שתתקיים רק לאחר ביאת המשיח, כשיעלו מושיעים לשפוט את הר עשיו על הצרות שגרמו עשיו ובניו לעם ישראל.

 

יעקב מגיע לעיר שכם, רוכש חלקת שדה וחונה בה עם כל משפחתו, העבדים והבהמות הרבות שיש לו.

דינה בת יעקב יוצאת לטייל בחוץ, ונחטפת על ידי שכם בן חמור. חמור היה מלך הארץ באותם ימים, ושכם בנו היה יורש העצר שלו, ועל שמו נקראה העיר שכם. הוא חוטף את דינה ומענה אותה, ולאחר מכן מחליט שהוא רוצה להתחתן אתה.

חמור האב ושכם הבן באים אל יעקב ומבקשים שייתן להם את דינה. הם מוכנים לשלם מוהר ומתנות יקרות ליעקב ובניו ובלבד שיסכימו לאפשר לשכם להתחתן עם דינה.

בני יעקב מחליטים לרמות את שכם ואת אביו, בגלל שטימאו את דינה אחותם, ולנקום בהם נקמה קשה במיוחד. הם מסכימים כביכול לבקשה של שכם וחמור, אך מתנים אותה בכך ששניהם וכל בני עירם ימולו את עורלתם. חמור ושכם מסכימים לדרישה ובאותו היום מלים את כל תושבי שכם.

ביום השלישי למילה, כשכל הגברים בעיר שכם סובלים מכאבים עזים בעקבות המילה, נכנסים שמעון ולוי אחי דינה אל העיר, והורגים את כל הזכרים בחרב, כולל את שכם ואת חמור אביו. הם לוקחים את הנשים והילדים בשבי, ובוזזים את הרכוש.

יעקב כועס על בניו ומביע חשש שהשמדתה של העיר שכם תגרום לכך שיתר תושבי ארץ כנען ישנאו אותם וילחמו בהם, אך שמעון ולוי אינם מוותרים ותוהים: "הכזונה יעשה את אחותנו??"

 

הקדוש ברוך הוא מצווה על יעקב לעלות לבית אל, ולבנות שם מזבח. יעקב ממלא אחר הציווי אך קודם מוציא את כל פסילי העבודה זרה שבזזו בניו מהעיר שכם, וקובר אותם באדמה.

דבורה מינקת רבקה שבאה אתה מחרן לארץ כנען, מתה ונקברה תחת עץ אלון שנקרא מאז 'אלון בכות', בגלל הבכי על מות דבורה.

 

הקב"ה נגלה אל יעקב ואומר לו: מעתה לא יקרא עוד שמך רק יעקב אלא גם ישראל. הוא מברך את יעקב שיצאו ממנו מלכים.

יעקב מציב מצבה ויוצק עליה שמן לכבוד אלוקים שנגלה אליו ובירך אותו. הוא קורא את שם המקום בית אל.

הם יוצאים מבית אל ובדרך, קצת לפני שהם מגיעים לבית לחם, רחל אשת יעקב מתקשה בלידתה. היא צריכה ללדת את בנה השני ורגע אחרי שהוא נולד היא מתה, לא לפני שהספיקה לקרוא את שמו "בן אוני", ויעקב קרא לו בנימין.

יעקב קובר את רחל במקום בו היא נפטרה, וקובע מצבה על קברה.

 

לאחר פטירת רחל כועס ראובן על כך שיעקב העביר את המיטה שלו לאוהל בלהה שפחת רחל, ואומר: מילא יעקב כיבד את רחל יותר מאימי לאה, אבל את שפחת רחל הוא מכבד יותר מאמי? ראובן מעביר את המיטה לאוהל לאה.

בהמשך הפרשה מספרת לנו התורה על בני יעקב: ראובן שמעון לוי, יהודה יששכר וזבולון – בני לאה. יוסף ובנימין בני רחל. דן ונפתלי בני בלהה שפחת רחל, גד ואשר בני זלפה שפחת לאה.

יעקב חוזר לבית אביו יצחק בשטחו של ממרא שבקרית ארבע היא חברון. הוא מתגורר יחד עם יצחק שנים רבות, עד מותו של יצחק בגיל 180 שנה, וקבורתו על ידי עשיו ויעקב במערת המכפלה לצד רבקה אשתו, ואברהם ושרה אביו ואמו.

 בסיום הפרשה מתארת התורה בהרחבה את שמות בניו ונכדיו של עשיו, שטחי המגורים שלהם ותולדותיהם.