אחי, אתה יכול לנצח את היצר

בפרשת השבוע מספרת לנו התורה על מאבק איתנים שהתנהל בין יעקב לבין "שרו של עשיו" – המלאך ששימש כשגריר של עשיו ובני אדום בשמים העליונים.

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ (המלאך של עשיו) עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. כו וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. כז וַיֹּאמֶר (המלאך ליעקב) שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר (יעקב אל המלאך) לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי. כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה-שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב. כט וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ-כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ (נלחמת) עִם-אֱלֹהִים (מלאכים) וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל (וניצחת).

תוצאות המאבק נכתבות בתורה במפורש: המלאך הודה בתבוסתו. "שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל", אמר המלאך ליעקב. נלחמת בי, וניצחת אותי. זאת, על אף שיעקב צלע על ירכו לאחר שהמלאך הכה אותו.

  "לא יעקב יאמר עוד שמך, כי אם ישראל", אמר לו המלאך, כי שרית, נלחמת, על מלאכים וניצחת אותם.

בואו ונתעמק מעט במה שקורה כאן. יעקב מנצח את המלאך, אך אינו זוכה להיקרא על שם הניצחון, אלא על שם המלחמה. המלאך לא קרא את שמו "תכלאל" על שם "ותוכל", גם לא "נצחאל", אלא דווקא "ישראל" על שם "שרית" – נלחמת.

שאלה נוספת שאנו צריכים לשאול היא כיצד נוכל לקרוא לתוצאות המאבק בין השניים, ניצחון ליעקב. הרי המלאך יצא מהמאבק ללא כל פגע, וחזר לשמי רום בריא ושלם. לעומתו, יעקב צלע על ירכו, עד כדי כך היתה צליעתו חמורה עד שהקב"ה הזריח לו את השמש שתרפא את מכאוביו כמו שרואים בהמשך הפסוקים.

התשובה ברורה כמובן. במלחמת היצר, המלאך הרע – שרו של עשיו, המטרה העיקרית היא להילחם. לעולם לא להיכנע. היצר מנסה להכניע אותנו, להפוך אותנו למיואשים, מדוכאים. להביא אותנו לחיים של הפקרות רוחנית מתוך מחשבה שלעולם לא נוכל לנצח אותו.

אך האמת היא שאנחנו לא צריכים להכריע את המערכה, עצם המלחמה היא הניצחון. לכן נקרא יעקב דווקא ישראל, על שם המלחמה. זו גם הסיבה שהעובדה שיעקב צלע על ירכו, לא הפחיתה בכלל מעוצמת הניצחון שלו. עצם העובדה שהוא לא נכנע, גם אחרי שעות של מאבק קשה במיוחד, גם אחרי שספג מכה חזקה במיוחד בכף ירכו, היא הניצחון הגדול.